השנה שחלפה מאז החל מבצע "
עופרת יצוקה" הייתה הגרועה ביותר מאז החל המעקב אחרי אירועים אנטישמיים לפני שני עשורים, הן מבחינת מספרם של האירועים האלימים הבולטים, והן מבחינת האווירה העוינת שיצרו בעולם הפגנות רבות-משתתפים וביטויים מילוליים וחזותיים שכוונו כלפי יהודים וכלפי מדינת ישראל.
עוצמתו ואופיו של הגל שהחל בינואר 2009, העידו על התארגנות מוקדמת של פעילים קיצוניים מן השמאל ובייחוד מקרב המהגרים המוסלמים, שתוצאתה הייתה מתקפה מכוונת ומתוכננת. כך על-פי נתונים של המכון לחקר האנטישמיות והגזענות על-שם סטפן רוט באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם הקונגרס היהודי האירופי.
פעילים אלו משתמשים בכל הכלים האנטישמיים הקיימים, כולל השוואה בין יהודים וישראלים לנאצים, שהפכה למעין מובן מאליו ונכנסה בהדרגה גם לשיח המרכזי, וזאת כדי להביא להסכמה בינלאומית על דה-לגיטימציה של יהודים ושל ישראל כיישות אחת. מנהיגים מוסלמים רדיקלים מפגינים יכולת גבוהה לרכז סביבם ציבור תומך, לגייס כספים ולהפיץ תעמולה, כל זאת בעזרת קבוצות של פעילי שמאל קיצוני, הפעילים במיוחד באוניברסיטאות - לעתים יחד עם תומכים יהודים וישראלים - ומבטאים אנטי-ציונות חריפה ספוגה בביטויים אנטישמיים מובהקים.
בשנת 2009 תועדו ונותחו 1,129 אירועים אלימים המהווים עלייה של למעלה מ-100% בהשוואה לשנת 2008, שבה נרשמו 559 אירועים כאלה. פרט להם נרשמו עוד מאות רבות של איומים בכתב ובעל-פה, עלבונות, גרפיטי והפגנות בעלות תוכן אנטישמי מובהק, וכמה מהן גלשו למעשי אלימות. בין כל אלו לא נכללו מאות רבות של גילויים אנטישמיים, מילוליים ואלימים, המזינים זה את זה, שכוונו כלפי יהודים ורכושם, או תועדו במרחב ציבורי ללא קשר פיזי ליהודים או לרכושם, אך אי-אפשר היה לקבוע כי נגרמו מתוך מניע אנטישמי.
לעיתים יהודים אינם מגישים תלונות משום חשש שינקמו בהם על כך ומשום שהם מטילים ספק בתוצאות. לפיכך, נראה שמספר המקרים, האלימים והמילוליים, גדול בהרבה מן המספרים המוצגים כאן.
הימין הקיצוני - גורם מרכזי בפעילות האנטישמית לפי קני המידה שקבע המכון לחקר האנטישמיות והגזענות, והמידע שאסף לאחרונה, העלייה הגדולה ביותר באירועים אלימים בשנת 2009 נרשמה בבריטניה: 374 לעומת 112 ב-2008; בצרפת נרשמו 195 אירועים אלימים בהשוואה ל-50 ב-2008; בקנדה נרשמו 138 לעומת 13 (תודות להגנה יוצאת דופן על מוסדות יהודיים ב-2008); ובארה"ב - 116 בהשוואה ל-98. בגרמניה הייתה כנראה עלייה מתונה במספרם של כל סוגי האירועים, לעומת ירידה משמעותית בפעילות אלימה, אך הקהילה היהודית שם מרגישה מאוימת - אירוע קשה אחד משאיר משקע יותר מכמה אירועים מתונים.
ברוסיה ובאוקראינה נרשמה ירידה ניכרת, מ-40 ו-38 ל-28 ו-20, בהתאמה, אולי עקב הידלדלות במספרם של יהודים שאפשר לזהותם ככאלה. ברוב המכריע של הארצות האחרות, המספרים נעים בין 1 ל-30, אך גם הכפלה או השלשה של מספר נמוך עלולות להצביע על מגמה, אם כי יש לבחון זאת לאורך כמה שנים. מדובר למשל ב-6 מקרים ב-2009 לעומת 1 בשנה הקודמת בנורבגיה, ב-15 לעומת 0 בברזיל, ו-22 בהשוואה ל-0 באוסטריה, שבה זכה הימין הקיצוני להישגים מרשימים בבחירות.
בתי כנסת, בתי ספר ומרכזים קהילתיים ממוגנים היום טוב יותר ולפיכך, קרוב למחצית מן הפגיעות באנשים וכשישית מן הפגיעות ברכוש פרטי נעשו ב-2009 באופן ספוראדי וספונטאני, הרחק מן המוסדות היהודיים. הימין הקיצוני ממשיך להוות גורם מרכזי בפעילות האנטישמית, אך ברוב המקרים האלימים שאירעו בעיקר במערב אירופה בשנת 2009 ומבצעיהם זוהו, המבצעים היו ממוצא ערבי או מוסלמי.
ללא אירוע משמעותי במזרח התיכון מספר האירועים הגבוה ביותר ברוב הארצות התרחש בינואר, במהלך המבצע. מגמה זו ירדה לאחר שהסתיים בפברואר ובמרס, אך מספרם של האירועים האנטישמיים נשאר גבוה מזה שהיה לפני כן. למעשה, מספרם של הגילויים האנטישמיים המתועדים הוא בקו עלייה מאז ראשית שנות ה-90', וזה גם בשנים שבהן לא התרחש אירוע משמעותי במזרח התיכון.
לפיכך, יש לתלות את מקורותיה של העלייה בגילויים האנטישמיים למיניהם בשנת 2009 בגורמים עמוקים יותר, כמו תחרות על תשומת הלב בעידן של שיטפון מידע, המביאה להקצנה בביטויים; בורות ושטחיות בקרב בני נוער המחפשים סמלים ועבורם ישראל, ציונות ויהודים נעשו סמל מובהק של רוע; זרם התעמולה המוסלמית, הממומנת היטב על-ידי רווחי הנפט, מלבה אווירה זו ומנצל אותה, ורשויות החוק נמנעות לעיתים מלעמוד בפניה מחמת "התקינות הפוליטית" ועיקרון חופש הדיבור.
השימוש המתמיד בשואה ככלי פוליטי ללא עכבות בעיקר על-ידי השוואה, ולמעשה זיהוי, בין מגן דוד לצלב קרס, השוואה שפירושה הוא כי אין למדינה יהודית ולתומכיה זכות קיום. אירועים בולטים כמו קריאה שלא לציין את יום הזיכרון לשואה שקבע האו"ם ב-27 בינואר, או הפצת העלילה על קצירת איברים כביכול מגופות של פלשתינים בידי חיילי צה"ל, מושפעים מן ההשוואה.
מעבר למספרים, לדוגמאות ולניתוחים, ניתן לומר שהביטויים וההאשמות שנשמעו בשנת 2009 בזירה הבינלאומית לא היו כמותם בעבר. הדמוניזציה המתמדת של המדינה היהודית ותומכיה מציגה אותם כסמל של כל רוע וכמקור מרכזי לצרותיו של העולם, מתרחקת מדיון פוליטי ענייני ומובילה, במתכוון ושלא במתכוון, למחשבה שביטולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וכהישג יהודי יביא גאולה לעולם.
