נשיא המדינה
שמעון פרס השתתף היום (יום ב', 12.4.10) בטקס לכל איש יש שם אשר נערך בכנסת ובמסגרתו קראו נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים וניצולי שואה את שמותיהם של יקיריהם אשר נרצחו בשואה.
בדברים שנשא הנשיא התייחס לסיפורו האישי וסיפר כי כל בני משפחתו ובהם סבו, הרב צבי מלצר אשר נשארו בעיירה וישנייבה הוכנסו אל בית הכנסת של העיירה שהיה עשוי כולו מעץ ונשרפו חיים על-ידי חיילים גרמניים ומשתפי פעולה פולנים.
במסגרת דבריו סיפר פרס כי "סבי צבי (הירש'ל) מלצר מורי ורבי, אשר בעת פרידתנו בתחנת הרכבת, בעלותי לארץ ישראל, אמר לי שתי מילים: תהיה יהודי".
יו"ר הכנסת, ראובן (רובי) ריבלין, פתח את הטקס המרכזי והקריא את שמותם של ילדים שנתפסו בבית מחסה בצרפת ונשלחו למחנה הריכוז דְרָאנסי, ששימש תחנת מעבר לקראת שילוחם לאושוויץ. על-פי תיאורו של פרופ' שאול פרידלנדר בספרו "שנות ההשמדה", שלח קלאוס בארבי, מפקד הגסטפו בליוֹן, הודעה למפקדו, ובו דיווח על "לכידה מוצלחת ביותר": 41 הילדים בני שלוש עד שלוש-עשרה נתפסו באפריל 44' ועימם עשרת אנשי הצוות היהודים. הם נשלחו לאושויץ, ואיש מהם לא שרד. בין השמות: נינה אהרונוביץ, בת 12 מבלגיה; יעקב בן-אסייג, בן 8 מאלג'יריה; הנס אמנט, בן 10 מאוסטריה; אוטו ורטהימר, בן 12 מגרמניה; ושארל ולטנר, בן 9 מצרפת.
אתמול אמר ריבלין לנכדיהם של חסידי אומות העולם מצרפת, עמם נפגש, כי "גם היום יש מי שמכין את התשתית להשמדתם של 6 מיליון יהודים. אז אף אחד לא האמין שדבר כזה יכול להתרחש... הפעם, ישראל תדע להגן על עצמה, ואולם הלקח צריך להיות שהפונדמנטליזם הזה הוא סכנה לעולם החופשי כולו".
לזכרם של מחנכים שנספו עם תלמידיהם יו"ר האופוזיציה,
ציפי לבני, השתתפה גם היא בטקס ובחרה להנציח את זכרם של מחנכים, מורים ומנהלים, שהמשיכו בפעילות החינוך שלהם תוך כדי השואה עד שנספו, חלקם עם תלמידיהם:
סטפניה וילצ'ינסקה, ששימשה כאחראית על בית היתומים היהודי של יאנוש קורצ'ק. למרות ההזדמנות לעזוב את פולין היא עברה איתו ועם הילדים. כאשר התקבלה הפקודה לגירוש היתומים סטפניה, ד"ר קורצ'אק ושאר חברי הצוות, צעדו עם 192 היתומים. כולם נרצחו.
אברהם לוין, היסטוריון ומורה בוורשה, המשיך בפעילותו החינוכית במחתרת. במהלך האקציה הגדולה נלקחה ממנו אשתו, ומאוחר יותר בתו היחידה, אורה. הוא ניספה באקציית ינואר 1943.
שפירא, הרב קלמיש קלונימוס, האדמו"ר מפיאסצ'נה. מהמנהיגים החסידים הצעירים והבולטים בפולין. המשיך גם בשנות המלחמה לנהל "שולחן חסידי" (טיש) מדי שבת ולא חדל לעודד את היהודים הכלואים בגטו. הוא נלקח מגטו ורשה למחנה העבודה בבודז'ין, באזור לובלין ושם נרצח כפי הנראה ב-3 בנובמבר 1943.
הרב יהודה לייב אורליאן, ששימש מנהל בית ספר לבנות בית יעקב בוורשה. בגטו ורשה הקים רשת של בתי ספר של בית יעקב וניהל שניים מהם. פעילותו זו, סייעה לו להציל אלפי ילדים מרעב ומהתנוונות. ב-43 נשלח לברגן בלזן, שם המשיך ללמד ולהפיץ תורה, הובל למחנה אחר ושם נעלמו עקבותיו.
אלתר קורצמן - איש החינוך מקרקוב, פטרון בית היתומים היהודי הגדול בקרקוב. עבר עם הילדים לגטו, הלך באוקטובר 42 בראש של 300 ילדי בית היתומים יחדיו עם המנהלת אנה פויירשטיין, בעלה ומחנכים נוספים למחנה ההשמדה ושם נספה עימם.
אלתר שנור - למד עם הילדים ולימד א-ב ופרשת שבוע, ואף לימדם לקרוא ולכתוב. שולח עם אשתו זלאטה לאושוויץ. הוא לא שרד את הסלקציה.
סטלה ריין, שהייתה מנהלת בית הספר התיכון שפעל בגטו לודז' באזור מרישין. כונתה "הגברת הראשונה של בתי הספר התיכוניים". ריין נרצחה באושוויץ עם אחת מבנותיה. בתה האחרת, שרדה.
פייגה זליצקה - מהמורות הבולטות בגטו לודז'. פייגה זליצקה קיימה את השיעורים בביתה למרות מצבם הקשה. עם חיסול הגטו לודז', באוגוסט 1944, גורשו פייגה ואביה לאושוויץ, שם נרצחו.
חיים אהרון קפלן - מחנך ומורה לעברית, שהמשיך בכתיבת היומן, בעברית גם בגטו. כתיבת היומן נקטעה בעצם ימי האקציה הגדולה בגטו, ב-4 באוגוסט 1942. המילים האחרונות ביומן הן: "אם יבוא קיצי – יומני מה יהא עליו!".
