פרשת דסק"ש: דב תדמור לא יישלח למאסר

בית המשפט העליון גזר (יום ד', 14.4.10) על דב תדמור, מנכ"ל דסק"ש לשעבר, 20 חודשי מאסר על-תנאי וכן קנס כספי בסך 600 אלף שקלים או 14 חודשי מאסר תמורתו. על חברת דסק"ש עצמה הוטל קנס כספי בשיעור של 800 אלף שקלים. על שלמה כהן, שהיה היועץ המשפטי של דסק"ש, הוטלו עשרה חודשי מאסר על-תנאי וכן קנס כספי בסך 250 אלף שקלים או שישה חודשי מאסר תמורתו; ועל יוסף יהונתן בוק, שהיה מנהל הכספים ודירקטור בחברה, הוטלו 14 חודשי מאסר על-תנאי, וכן קנס כספי בסך 350 אלף שקלים או תשעה חודשי מאסר תמורתו. עוד נקבע, כי כל הנאשמים מנועים מלכהן כדירקטורים בחברות ציבוריות למשך חמש שנים ממועד מתן פסק הדין בפברואר. הרכב השופטים, שכלל את אילה פרוקצ'יה, סלים ג'ובראן ודוד חשין, הרשיע את תדמור בפרשת דסק"ש, כמו גם את יתר הנאשמים, ב-21 בפברואר, ובכך הפך את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין, שזיכה את הנאשמים. הפרשה עסקה בהטעיית משקיעים על-ידי הנאשמים, שנבעה בין היתר בהגשת דוחות כספיים חסרים לבורסה. כתב האישום המקורי בפרשה הוגש בשנת 1999 לבית משפט השלום בתל אביב, בו נטען כי הנאשמים הטעו את ציבור המשקיעים, וכי פעלו במשותף להסתרת הדוחות הכספיים של שלוש החברות הפרטיות ישקר, להבים ותפרון מן הציבור. בשנת 2002 הורשעו הנאשמים ב-18 עבירות של הגשת דוחות כספיים חסרים והטעיית משקיעים. כאמור, הנאשמים ערערו על ההחלטה, זוכו בבית המשפט המחוזי, והורשעו שוב בעליון. בגזר-הדין הראשון נגזרו על תדמור שישה חודשי עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי ו-700 אלף שקלים קנס. על כהן, בוק ואשל נגזרו 12 חודשי מאסר על תנאי ו-450 אלף שקל קנס כל אחד. על דסק"ש נגזר קנס של 800 אלף שקל. את המדינה ייצגה בהליך הנוכחי מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות, עו"ד אפרת ברזילי, יחד עם עורכי הדין אילנה מודעי ואלעד פרסקי. את דסק"ש ייצגו עורכי הדין עזגד שטרן, חגי דורון ואוריאל פרינץ; את תדמור ייצגה עו"ד רונית אמיר-יניב; את כהן ייצגו עורכי הדין אורי וגמן ושי וויזלברג-הררי, ואת בוק ייצגו עורכי הדין נוית נגב וגל הררי-גולדמן. בגזר דינו, קיבל בית המשפט העליון את טיעוני ההגנה, בהם משך הזמן מאז ביצוע העבירות שנעשו בשנת 1995, גילם של המשיבים ומצב בריאותם. השופטת פרוקצ'יה כתבה בפסק הדין כי "בקביעת נורמת הענישה הראויה שיש להחיל על המשיבים בגין הרשעתם, יש לאזן בין שיקולים שבאינטרס הציבורי הכללי, שעיקרם בערך המוגן בעבירות נשוא ההרשעה ובחומרת הפרתו של ערך מוגן זה בנסיבות המקרה, לבין שיקולים שעניינם בנסיבות האינדיבידואליות של המורשעים". היא הוסיפה כי "על העונש לשקף נכונה את האינטרס הציבורי באכיפה ראויה של חובת הגילוי שהופרה, בצד התחשבות בגורמים שונים בעלי משקל הפועלים להקלה במקרה זה".

"מן העבירות החמורות בתחום חובות הגילוי הנאות"

בית המשפט שב והזכיר בגזר הדין את חומרת מעשיהם של הנאשמים, אשר הורשעו בעבירות "הנמנות על החמורות במיוחד בתחום חובות הגילוי... על אחת כמה וכמה כאשר הפרת חובות הגילוי הנאות נעשית בכוונת מכוון, תוך תכנון משותף בחבורה של קבוצת בעלי תפקידים בכירים במשק הכלכלי, הנמנים על מוביליה של חברת השקעות מרכזית בשוק הישראלי. במיוחד כך הוא, כאשר התכנון המשותף בחבורה מביא לתוצאה של הסתרה והעלמה, בדרך מתחכמת ומניפולטיבית, של דוחות מהותיים לתאגיד המדווח החייבים בהגשה, וכאשר פעולות ההעלמה נמשכות כחמש שנים, ומקיפות 18 דוחות שונים המוגשים במכוון תוך סטייה מכללי הדיווח המלא והשקוף. כל הדברים הללו נתקיימו במשיבים. הם גרמו במעשיהם נזק חמור לאמינות ותקינות פעולתו של שוק ההון". בית המשפט ציין כי אלמלא הנסיבות המקלות המיוחדות הקיימות בפרשה זו, "אין זה מן הנמנע כי היה נגזר על הנאשמים עונש מאסר ממשי".