עו"ד חיים שטנגר תבע את המשטרה בבית משפט השלום בתל אביב בסכום של 158,192 שקל, בגין פרסום לשון הרע. מכתב התביעה עלה כי ביום 24.2.06, בשעה 23:15, צעק שוטר סיור במשטרת ישראל, רס"ר איציק יהודה, ברחוב: "עורך דין שטנגר הוא עורך דין בריון והוא בריון, וצריך לחנך אותו. אנחנו נחנך אותו. נדאג שהמערכת תחנך אותו. בשביל זה יש בית משפט שיחנך אותו".
לטענת העו"ד, הדברים מהווים פרסום לשון הרע, שכן הוא ושכניו שמעו את הדברים היטב. העו"ד הגיש תחילה תביעה אישית נגד רס"ר יהודה, אלא שהמשטרה הודיעה על קיומה של חסינות לפי ס' 7א(א) לפקודת הנזיקין. בית המשפט קיבל את הטענה, דחה את התביעה האישית נגד רס"ר יהודה, והמשטרה הפכה לנתבעת.
בכתב ההגנה הכחישה המשטרה את טענותיו של עו"ד שטנגר, וטענה כי רס"ר יהודה נזעק לסכסוך שכנים בו היה מעורב עוה"ד. לדברי המשטרה, שכנתו של עו"ד שטנגר חששה להתלונן נגדו לאחר שאיים עליה ועל בן-זוגה שירצח אותם. המשטרה הדגישה שהדברים נאמרו באופן לגיטימי לאחר שרס"ר יהודה ניסה לשכנע את השכנה שלא לחשוש מהתנהגותו הבריונית, שהיא וחברה ייחסו לעו"ד שטנגר. עוד נאמר כי הדברים נאמרו
בתום לב ולא חרגו מתחום הסבירות. רס"ר יהודה סיפר שעו"ד שטנגר התנהג באופן פרובוקטיבי כשסירב לצאת מדירת שכנו, במשך 10 דקות, ולאחר נמכן הטיח בפניו ש"הסתבך" ושהוא "לא יודע עם מי הוא התעסק".
עוה"ד פתח דלת במטרה להדוף את השוטר לאחור בפסק הדין דחה השופט
חגי ברנר את תביעתו של עו"ד שטנגר, תוך שמתח עליו ביקורת נוקבת וחייב אותו לשלם למשטרה הוצאות משפט בסך של 15,000 שקל. השופט ברנר קבע כי רס"ר יהודה אמר את הדברים שיוחסו לו, אלא שאין בהם משום לשון הרע. לדברי השופט, עו"ד שטנגר ושכנו הגזימו בתיאור האירוע ולא הובאו לעדות שכנים שכביכול שמעו את הדברים מדירותיהם. "אין ספק שהתנהגותו של התובע כלפי השוטרים שבאו לשוחח עימו הייתה בלתי ראויה, פרובוקטיבית ומתגרה, אך אין בה די על-מנת שניתן יהיה לקבוע כי התובע הוא אכן בריון".
השופט ברנר הבהיר בפסק הדין כי דבריו של רס"ר יהודה נאמרו אגב ניסיון לגיטימי לשכנע את השכנה, רוני, שלא לחשוש מהגשת תלונה נגד עו"ד שטנגר. "אני סבור כי מוטלת על איש משטרה חובה מוסרית וחברתית לשכנע נפגע מעבירה להגיש תלונה נגד החשוד בביצוע העבירה, כאשר הוא מתרשם שהנפגע נרתע מהגשת תלונה בשל חששו מן החשוד. טעמו של דבר הוא שישנו אינטרס ציבורי מובהק לעודד נפגעים להגיש תלונה במשטרה כאשר קיים חשד לביצוע עבירה וכאשר הנפגע חושש להתלונן עקב פחדו מפני החשוד".
השופט הדגיש שדבריו של רס"ר יהודה נאמרו בתום לב לאחר שחווה על בשרו התנהגות מתגרה ופרובוקטיבית מצידו של עו"ד שטנגר, שסירב לצאת מדירת שכנו למרות שידע כי שוטרים מבקשים לשוחח עימו מחוץ לדירה, ודרש שימסרו לו הסבר בכתב מדוע רוצים לשוחח עימו. "התובע עיכב את השוטרים מחוץ לדירה בלא כל הצדקה במשך עשר דקות ולא טרח לצאת אליהם עד אשר יהודה נכנס לדירה. לאחר מכן איים התובע על יהודה, אמר לו שהוא 'הסתבך' והוא 'לא יודע עם מי הוא מתעסק'. התובע נהג בדרך לא ראויה כלפי אנשי משטרה שבסך הכול ביקשו למלא את תפקידם. ברור איפוא כי כאשר יהודה אמר לרוני שהתובע הוא בריון שצריך לחנכו, הוא סבר באמת ובתמים כי התובע מתנהג כמו בריון".
השופט ברנר מתח ביקורת על התנהלותו של עו"ד שטנגר במהלך הדיון: "לא נעלמה מעיני התנהגותו הלא ראויה של התובע כלפי יהודה במהלך שמיעת הראיות בפניי, כאשר הבחין שיהודה, שהמתין לאחר תום עדותו מחוץ לדלת האולם, התבונן פנימה דרך חלון הזכוכית, לתוך האולם. התובע, תוך כדי חקירה של עד אחר, ניגש לדלת האולם ופתח אותה במהירות לרווחה לכיוון ראשו של יהודה, במטרה להדוף את יהודה לאחור".
