פאיר עמירה הגיש לבית המשפט העליון בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את ערעורו על פסק דינו של בית משפט השלום בעיר. כתב האישום ייחס לעמירה הסעת שוהים בלתי-חוקיים, ועבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו.
ביום 3.12.07, בסמוך לחצות, הסיע עמירה ברכבו ברחוב בצלאל במרכז ירושלים, חמישה שוהים בלתי-חוקיים, וכשהבחין ברכב משטרתי החל לנסוע במהירות. לאחר זמן קצר, הוריד את השוהים הבלתי-חוקיים, שהחלו להימלט ונתפסו כעבור מספר דקות. לאחר שמיעת הראיות, הרשיע בית משפט השלום את עמירה במיוחס לו, וגזר עליו שלושה חודשי מאסר בפועל, הפעיל שני חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגדו בתיק אחר, חודש אחד במצטבר וחודש נוסף בחופף, כך שירצה בסך-הכל ארבעה חודשי מאסר בפועל. כמו-כן הוטל עליו מאסר מותנה. בית משפט השלום קבע כי לא רק שעמירה התכחש למעשיו לאחר הכרעת הדין, אלא שעבר את העבירות כשריחף מעל ראשו מאסר על תנאי בר-הפעלה בעבירה דומה.
עמירה ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, ונדחה. נקבע שהרשעתו יציבה מבחינה ראייתית ואין מקום להתערב בה ובעונש הלא קל, שנגזר עליו. בית משפט המחוזי הוסיף כי לחובתו של עמירה הרשעה קודמת בעבירה של הסעת שוהה בלתי-חוקי, שבגינה נגזר לו עונש קל של מאסר על תנאי וקנס, והוא חזר וביצע עבירה נוספת.
בבקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון, טען עמירה כי אין ראיה ישירה שמסבכת אותו בביצוע המיוחס לו, ולא ניתנה התייחסות ממשית לספק הסביר בהוכחת אשמתו, וההרשעה נסמכה על ראיה נסיבתית. כמו-כן שהעונש שנגזר עליו סוטה ממדיניות הענישה הראויה, ולא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולעיקרון המידתיות בענישה.
"יש לנקוט בענישה מרתיעה" השופט
סלים ג'ובראן דחה את הבקשה מבלי לבקש את תגובת המדינה. "רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין. המקרה שלפניי לא מעורר שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי בבית משפט זה".
השופט ג'ובראן הדגיש כי טענות בנוגע לחומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה, ואין זה המקרה. "המבקש לא היה נכון לנצל את ההזדמנויות שניתנו לה בעבר ולנתק עצמו ממעשי עבירה, אלא במקום זאת חזר וביצע עבירות כאשר היה תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי. בנסיבות כגון אלה אין מקום לכך שבית המשפט ישליך יהבו על הבטחותיו החדשות כי לא יחזור לסורו, ויש לנקוט בענישה מרתיעה המציבה את האינטרס הציבורי בראש סדר העדיפויות. על כן נראה כי העונש אשר נגזר על המבקש הולם את חומרת מעשיו ואת הסכנה הגלומה ממנו, וייתכן שללא השיקולים לקולא היה מקום להטיל עליו עונש חמור מכך".
