משפחה של נוגדי דיכאון הידועה כ'חוסמי ספיגה חוזרת של סרוטונין' (SSRIs) משפרת את הבריאות הקרדיווסקולרית (של הלב וכלי הדם) על-ידי כך שהיא משפיעה על הדרך בה טסיות הדם - תאי דם קטנים המעורבים בקרישת הדם - מתלכדים יחד.
חוקרים מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת לויולה שבמייווד, אילינוי, גילו כי טסיות הדם התלכדו בצורה איטית יותר אצל משתתפים שהשתמשו ב-SSRI לטיפול בדיכאון. מאחר שדיכאון קשור לעלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם, הממצאים מרמזים על תופעת לוואי חיובית לאנשים המשתמשים במשפחה זו של תרופות לטיפול בדיכאון.
נוירוטרנסמיטרים (מעבירים כימיים בין-עצביים), כמו הסרוטונין, הם מסרים הנשלחים לאורך המרווחים בין תאי העצב במוח הנקראים סינפסות. תא שנקרא תא פרה-סינפטי שולח את המסר, ומשחרר סרוטונין אל הסינפסה. הסרוטונין נקלט על-ידי התא המקבל - התא הפוסט-סינפטי - או שהוא נקלט חזרה על-ידי התא הפרה-סינפטי.
אצל אדם הסובל מדיכאון, התא הפוסט-סינפטי אינו קולט כמות מספקת של סרוטונין והמסר "הולך לאיבוד". כדי לטפל בדיכאון, ה-SSRIs מדכא את היכולת של התא הפרה-סינפטי לקלוט שוב את הסרוטונין, ומשאיר את המסר זמן ממושך יותר בסינפסה וכך מגדיל את הסיכויים של התא הפוסט-סינפטי לקבל את הסרוטונין.
הפעילות של ה-SSRIs יכולה להשפיע גם על תאים אחרים בגוף הדורשים קליטה של סרוטונין. טסיות הדם בגוף, המעורבות בקרישת הדם, סופגות סרוטונין רק פעם אחת ומשתמשות בו כדי לפעול במצב של פציעה. סוג זה של פעילות הטסיות מתרחש גם כשדפנות כלי הדם מודלקים במקרה של טרשת עורקים או התקשות העורקים.
ברגע שהופעלו, הטסיות משחררות את תכולת ה'חבילות הקטנות' שהן נושאות שנקראות גרנולות דלתא. חבילות אלו מכילות מולקולות שונות, כולל סרוטונין. כאשר הגרנולות דלתא משתחררות על-ידי הטסיות הפעילות, הסרוטונין מגביר את תגובת הקרישה.
המטרה - להוריד את הסיכון צוות החוקרים מאמין כי אצל חולים הסובלים מדיכאון ונמצאים בסיכון גבוה לבעיות קרדיווסקוליות, לחסימת פעילות ה-SSRIs יש השפעת לוואי של מניעת קליטת הסרוטונין על-ידי הטסיות, מה שהופך אותן רגישות יותר ולכן משפר את הבריאות הקרדיווסקולרית של החולים.
החוקרים גייסו 50 מתנדבים, 25 מהם לא השתמשו בתרופות נוגדות דיכאון ו-25 טופלו בדיכאון ב-SSRI. החוקרים אספו דגימות דם מכל אחד מהמשתתפים בתחילת המחקר ואז שוב בשבועות הרביעי והשמיני למחקר.
כשטסיות הדם מהמתנדבים הבריאים טופלו בחומרים שמעודדים את פעילותן בנקודת הזמן של השבוע הרביעי, 95% מהתאים התלכדו. לעומת זאת, רק 37% מטסיות הדם של המשתתפים שהשתמשו ב-SSRI התלכדו, מה שרמז על כך שה-SSRI דיכאו או שינו את היכולת של הטסיות להתלכד.
ככל שהמחקר התקדם, החוקרים הבחינו כי הטסיות שנלקחו מהחולים שטופלו ב-SSRI בשבוע השמיני הצטברו יותר מאלו שנלקחו בשבוע הרביעי, כלומר של-SSRIs יש את ההשפעה הגדולה ביותר על מניעת הצטברות הטסיות בתחילת הטיפול.
החוקרים ציינו כי הסיבה למחקר הייתה הניסיון להבין טוב יותר את חייהם של חולי דיכאון. ישנן ראיות ברורות לכך שחולים הסובלים מדיכאון נמצאים בסיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם, והם רצו להוריד את הסיכון לכך. מאחר שניתן לטפל בדיכאון בעזרת SSRI, ייתכן שהסיכון למחלות הקרדיווסקולריות יכול גם הוא לרדת.
