הבנק חויב לשלם ארנונה על המדרכה באזור הכספומט

"הבנק מודה בסיכומים כי הוא עושה שימוש בלעדי בחלק מהשטח המקורה - מקום בו מוצב השומר ומקום הכספומט, מה שמוביל למסקנה כי הבנק הוא הנהנה העיקרי משטח זה". כך קבעה (יום ג', 6.04.10) שופטת בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, ברכה בר-זיו, במסגרת עתירה שהגיש בנק לאומי לישראל כנגד חיובו בארנונה ביחס לשטח מקורה אשר מצוי מחוץ לבנק ואשר בתחומו מצוי כספומט של הבנק ושלטים מטעם הבנק. שניים אוחזין בטלית (שטח מדרכה), זה אומר "אינה שלי" (ועל כן אין לחייבני בארנונה בגינו) וזה אומר "היא שלך" (ועל כן - שלם ארנונה בגינה). מחלוקת זו - בגין תשלום ארנונה על שטח מדרכה קטן - היא מסוג המחלוקות שרק לבנק יש את המשאבים לנהל, חרף הסכום הפעוט שבגינו, ניתן להניח, הוא מחויב בגין שטח מדרכה זה. לטענת הבנק המערער, אין לחייבו בארנונה בגין שטח מקורה הנמצא מחוץ לשטח הבנק, אשר משמש למעבר של עוברים ושבים, ואשר הבנק אינו עושה בו שימוש. לטענת הבנק- העובדה שהכניסה לבנק נעשית דרך אותו מקטע רחוב אינה מצדיקה את חיוב הבנק בארנונה בגינו. לטענת העירייה - השטח המקורה שבחזית הבנק מהווה חלק אינטגרלי משטח הבנק, כאשר הבנק היה "בעל הזיקה הקרובה ביותר לשטח והמפיק ממנו את התועלת הכלכלית". לשיטת העירייה - השטח משרת את מטרות הבנק - שכן מדובר בשטח מפולש מתחת לגגון, כאשר מתחת לקירו קיים כספומט ועל הקירוי מוצבים שלטים של הבנק.

חפש את הנהנה העיקרי

השופטת בר-זיו מאזכרת את פסק הדין המנחה בעניין זה, ע"א 9368/96 מליסרון בע"מ נ' עירית קריית ביאליק, פ"ד נח(1) 156 שם נפסק כי "ההצדקה להטלת החיוב העקרוני לשלם ארנונה טמונה בהנאה שמפיקים הנישומים מן השירותים שמעניקה הרשות המקומית לנכסים המצויים בהחזקתם". אם הנהנה ממקטע הרחוב הוא הציבור בכללותו, היא מציינת, לא תשולם ארנונה בגין אותו מקטע רחוב - אך אם עסק ספציפי נהנה, כך לדברי השופטת דורנר באותה הלכה, ממקטע הרחוב - הוא ישא בתשלום הארנונה. השופטת בר-זיו ממשיכה לצטט מאותה הלכה: "איתורו של הנהנה משירותי הרשות המקומית הניתנים לנכס אינו פשוט. שכן, קיים קושי לכמת במדויק את הנאתם של המחזיקים בנכס מחד-גיסא, ושל כלל הציבור מאידך-גיסא, משירותי הרשות המקומית הניתנים לנכס מסוים. במצב זה מכריעים את הכף שיקולים של יעילות הגבייה..." השופטת בר-זיו מוצאת כי בנסיבות העניין, הבנק אשר הציב כספומט ושלטים מטעמו הוא הנהנה העיקרי מן השטח המקורה ועל כן יש לחייבו בארנונה. עוד מציינת השופטת בר-זיו כי בתקנות התכנון והבניה - חישוב שטחים ואחוזי בניה בתוכניות והיתרים, התשנ"ב - 1992 - שטח מקורה בא במניין שטחי השירות של בית עסק - ומכאן אין ללמוד כי שטח מקורה (ברחוב אמנם) של בית עסק הינו חלק מן הרחוב. בנסיבות אלו, כך קבעה השופטת בר-זיו, יש לחייב את בנק בתשלום ארנונה.