אפילו לא קליפ או שיר אחד של "חמישיית ג'קסון" אין בסדרה החדשה המשודרת מהשבוע בערוץ הביוגרפיה, "הג'קסונים: שושלת משפחתית", לפחות לא מפעם, וחבל - הקהל הצעיר צריך לדעת במה מדובר והקהל המבוגר צריך להיזכר. זה כנראה עניין של זכויות יוצרים: משמיעים קצת מהשיר החדש, בצד קטעים מעבודת הכוריאוגרפיה עליו, אבל אף אחד לא מאמין כי באמת התכנסנו כאן "לשם הקלטת אלבום חדש לרגל 40 שנה ללהקה" - ההסבר הרשמי לסדרת הריאליטי הזאת. לא הצופים ולא הרביעייה שנותרה. כולם באו כדי לחלוב מהפרה הזאת עוד כמה טיפות פרסום מחד-גיסא ונוסטלגיה מאידך-גיסא.
הסדרה צולמה תחילה כתוכנית מיוחדת בת שעה על "חמישיית ג'קסון" (ללא מייקל), ועל כוונתם להוציא אלבום ולצאת לסיור הופעות לרגל 40 שנות עבודה בתעשיה. אבל ביוני אשתקד מת מייקל, שכמו בחייו, שיבש את התוכניות. התוכנית המיוחדת נהייתה לסדרת ריאליטי בת שישה פרקים שגם עוקבת אחר המשפחה באבלה. הסדרה, שמסתיימת במילים "מה עכשיו?", עלולה לקבל עונה שנייה.
ארבעת הג'קסונים, אלה שתמיד עיניינו את הציבור הרבה פחות מאחיהם הכוכב, חיים איכשהו מחוסר הסלבריטאות שלהם במשך השנים. כל פעם גוף טלוויזיוני אחר מעלה סדרה עליהם לפי הז'אנר הפופולרי המוביל באותו זמן. עכשיו בערוץ E&A האמריקני (שמשודר אצלנו בביוגרפיה) זה הריאליטי.
לפני שנתיים שודרה בערוץ 4 הבריטי סדרה תיעודית ששמה "הג'קסונים באים", שעקבה במשך כמה שבועות אחר משפחת ג'קסון המצומצמת - מייקל, ג'רמיין, טיטו וג'נט - בעת שחשבו לעבור לגור בדבון שבאנגליה. "בתחילה חשבתי שזאת בדיחה, בנוסח אשטון קוטשר", כתבה על כך כתבת ה"טיימס" הלונדוני, "אבל באמת יש צילומים של טיטו מסתובב לו ביום גשום בדבון האפורה עם הכובע המעוגל שלראשו".
"חייבים לצפות בסרט התעודה הזה. כמו שצריך לראות כל דבר על משפחת ג'קסון, לא?" נכתב אז ב"טיימס". אכן. הג'קסונים, ובמיוחד מייקל (מסצינת טלטול התינוק מחלון בית המלון ועד הראיון הייחודי איתו ב"לחיות עם
מייקל ג'קסון" של מרטין באשיר הבריטי), הם חומרים טלוויזיוניים מהחמים שיש.
לפני הסדרה של ערוץ 4 הבריטי, שנתבעה על כך שהייתה מפוברקת - כי כמו שחייבים לצפות בה, כל דבר הקשור במשפחה הזאת חייב לעורר גם שערורייה - הייתה מיני סדרה אחרת בת חמישה פרקים, "הג'קסונים: חלום אמריקני". הסדרה, ששודרה ב-1992 וזכתה בפרס אמי, הייתה מבוססת על ההיסטוריה המשפחתית של המשפחה המוסיקלית וביימה אותה קארן ארתור. בשנות ה-70, בתקופת השיא שלהם כלהקה, שודרה סדרה מצוירת על החמישייה, "ג'קסון 5" שמה, לטובת הקהל הצעיר שהעריץ אותם, שאחר-כך נהפכה לתוכנית בידור בת 12 תוכניות, בהנחיית הרביעייה האמיתית (הפעם ג'רמיין, שעוד היה שייך למוטאון, היה מחוץ לתמונה).
אך גם בלי הציניות, סיפור הלהקה הזאת על חמישה צעירים שחורים שבאו ממקום עלוב כגארי אינדיאנה ונהפכו לאהובי הקהל, ש"כל אלבום או סינגל שלהם נמכר ביותר ממיליון עותקים" (כך לפי הסרט), הוא מרתק בגלל נסיבות חייהם, בגלל היותם להקת בנים-ילדים-אחים, בגלל היותם שחורים (עוד לפני שמייקל ג'קסון הלבין) ובגלל המוזיקה שלהם והריקודים. חודשיים אחרי ששודרה בסוף 2009 הסדרה על שושלת ג'קסון בארצות הברית, שודרה ב-VH1 השנה סדרה ששמה "סול טריין: המסע הגזעי ביותר באמריקה" (Soul Train: The Hippest Trip in America) על תולדות התוכנית "רכבת הסול", שהעלתה אמנים שחורים ממיטב הייבול של מוטאון, בהם גם "חמישיית ג'קסון".
