פבלו רוזנברג? ברצינות. פבלו רוזנברג? זה הטוב ביותר שקשת וטדי יכלו למצוא כדי להחליף את צביקה פיק. מילא, אם רשת הייתה חוטאת בטעות ליהוק שכזאת, זה עוד היה נסלח, אבל קשת? יכול להיות שקשת קיבלה אותו כחלק מעסקת חילופי השבויים של שני כהן ואורנה בנאי? בינתיים הדבר החיובי היחיד שאפשר לומר על רוזנברג זה שהוא גאל את
צביקה הדר מתואר האיש הכי מעצבן ב
כוכב נולד. ובכלל, אלא אם כן שולחן השופטים של כוכב נולד שוקד על הומאז' לתמונת הסעודה האחרונה, בשביל מה היה צריך בכלל להחליף את פיק. היינו בהחלט יכולים להסתפק בארבעה. מה שטוב לגויים, טוב גם לנו.
אחרי שהסרנו מסדר היום את סוגיית רוזנברג ואת חיבתו ללוק המיליונר הצרפתי האקצנטרי א לה לואיס דה פינס, אפשר להתפנות לחידושים ולהפתעות בעונה השמינית של כוכב נולד.
השיר הקבוצתי בפתיחה נחמד, יום אחד באמת על אחד מהם השמש תזרח כמאמר שיר האודישנים החדש. אינני מתיימר לחלק עצות לאף אחד, אבל בעונה הבאה כדאי לארוז את כל הנבחנים לטיול בצפון קוריאה, שם בוודאי תוכל ליהנות ההפקה מהניסיון הרב שנצבר בהפקת שירה ותנועה מתוזמרים של קהל רב-משתתפים. לרגע היה נדמה שהדר יצעק לקהל 'כולכם אינדיבידואלים' ושהקהל ישאג לו בחזרה 'כולנו אינדיבידואלים'. זכויות היוצרים למונטי פייתון.
מעבר להתחכמויות, העונה השמינית של כוכב נולד מוצאת את הקהל, את הנבחנים ואת השופטים משופשפים ומנוסים בכללי המשחק ונדמה שבהפקה מבינים זאת היטב. הפרק הפותח היה דל יחסית במפגנים מביכים של נבחנים שהקשר ביניהם לבין שירה זהה לקשר שבין צביקה הדר ובדיחה מצחיקה. במקום זאת, ואת זה אפשר היה לזהות מהפרומואים, החליטו ללכת חזק על הרגש. מה אנחנו בסך-הכל רוצים, לשמוע אנשים שרים יפה? לא בהכרח. לקנות כרטיסים להופעה שלהם? ממש לא בטוח. לזכור מי הם היו שנייה לאחר הגמר הגדול? לא הייתי שם על זה את הכסף שלי.
אנחנו בסך-הכל רוצים מישהו לאהוב. אנחנו רוצים לגלות אותו עוד בשלב הבוסר, לעקוב אחריו, להכיר אותו יותר לעומק, להגן עליו מול החברים שלנו בברזייה ולעשות לו לייק בפייסבוק. לצורך העניין אין זה משנה אם זאת
רוני דלומי או אלירז פרץ. כל ההפקה אורזת לנו את מושא האהבה בנרטיב מדויק ובמספיק רגש, אנחנו שם. ואם אנחנו מודעים למניפולציה הרגשית שמופעלת עלינו באמצעות עריכה קפדנית וגלגלי הצלה אקראיים, לא ממש אכפת לנו.
והפרק הראשון של כוכב נולד לא איכזב, החנה את משאית האודישנים ופרק בסלון שלנו טונות של רגש. אדיר הכדורגלן המזמר עם מילות האהבה הרגישות שלו, המלצרית שהופתעה במקום עבודתה ולא פחדה לתת ביצוע מתחרה לזה של מרגול ל'חומות חימר', אוקסה נובה שישבה על משבצת המטורללת שבעצם גם יודעת לשיר ואבי החשמלאי שאולי מספק רמז על הכיוון שאליו כוכב נולד רוצה להגיע השנה, מזרחי עם נגיעות של רוק.
שיא הלחיצה על בלוטות הרגש היה כמובן האודישן של רוני, שהצליחה רק בעצם קיומה להמיס גלונים של חומציות צינית אותה יונק כל מבקר טלוויזיה עוד ברחם אימו. אני לא יודע אם למדע יש תשובה לסימפטום הבריאותי ממנו סבלתי כשהקשבתי לשירה של רוני, העטויה במעיל צבעוני ענק, אך נטולת שכבה בודדת אחת של הגנה. ככל שהיא המשיכה לשיר, כך סבלתי מדליפה של נוזל רטוב ומלוח מהעיניים. "כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב" היא שרה ועם כל מילה דלף עוד ועוד נוזל. אין לי מושג מה זה, מחר אני אלך לבדוק אצל הרופא.
