משרד האוצר בוחן טיפול מקיף בבעיית הריכוזיות במשק, ולשם כך נערכו מפגשים ראשוניים ללימוד הבעיה והיקפה, לרבות העלאת רעיונות ראשוניים לצמצום הריכוזיות. באחרונה נערך מפגש בעניין עם כמה אנשי אקדמיה וחוקרים, בהם פרופ' ישי יפה, עם שר האוצר ד"ר
יובל שטייניץ. לשר ניתנה סקירה על פירמידות השליטה והבעייתיות הכרוכה בקיומן מבחינת רמת התחרות במשק, ריכוז כוח ומקורות כספיים בידי קבוצה מצומצמת של גורמים משקיים, וההשלכות של אלה על כלכלת ישראל.
במפגש שקיים האוצר עלו רעיונות לצמצום הריכוזיות. בין השאר דובר על הבעייתיות שנוצרה אחרי פרסום המלצות ועדת ברודט ב-1996, שאסרו על בנקים לשלוט בתאגידים ריאליים. כתוצאה מההמלצות של אותה ועדה מכרו אז בנק לאומי ובנק הפועלים את השליטה בשורה של חברות, בהן כור, כלל, פועלים השקעות, אמפל, דלק, מגדל ואפריקה ישראל. אותה החלטה תרמה לביזור מוקדי הכוח במשק ובעקבותיה נולדו מי שמכונים "הטייקונים". אנשי עסקים שהיו פעילים קודם לכן בהיקפים בינוניים ניצלו את ההחלטה לכפות על הבנקים את מכירת השליטה בתאגידים ריאליים והשתלטו על חברות גדולות במשק. זו הייתה התפתחות חיובית שהמדינה ביקשה לקדם. כך השתלטו
יצחק תשובה על דלק,
לב לבייב על אפריקה ישראל, בני שטיינמץ על אמפל (שנמכרה בהמשך ל
יוסי מימן) וכור וכלל, שנמכרו בהמשך לאי.די.בי, שעליה השתלט
נוחי דנקנר.
ואולם ועדת ברודט לא פתרה את המצב ההפוך, שבו תאגידים ריאליים (או בעלי השליטה בתאגידים ריאליים) שולטים גם בתאגידים פיננסיים כמו בנקים וחברות ביטוח. וכך יוצא שמרבית הבנקים וחברות הביטוח בישראל נשלטים על-ידי אנשי עסקים שבבעלותם יש חברות ריאליות.
תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק הענקית, שולט גם בחברת הפניקס ובבית ההשקעות אקסלנס;
שרי אריסון, ששולטת בקבוצת השקעות ומחזיקה בין היתר את השליטה בחברת שיכון ובינוי שולטת בבנק הפועלים;
צדיק בינו, בעל השליטה בחברת פז ובנדל"ן, שולט גם בבנק הבינלאומי; ודנקנר, בעל השליטה באי.די.בי שהיא בעלת עשרות חברות, שולט בחברת כלל ביטוח ובבית ההשקעות כלל פיננסים.
בעת המשבר של 2008 - כאשר חברות התקשו לפרוע את החוב שלהן למשקיעים ולבנקים - התעוררה בעיה זו ביתר שאת וניגודי העניינים בתוך הקבוצות נהפכו לבלתי אפשריים. נוצר מצב שבו מצד אחד ייתכן שחברה לא תפרע את חובה, ומצד שני, בעל השליטה בה שולט גם בחברת ביטוח, בית השקעות או בנק. אותם מוסדות פיננסיים היו הנושים של החברה, שכן כל אחד מהם מנהל עשרות מיליארדי שקלים של חוסכים ופנסיונרים. וכך יוצא שבעל הבית של חברת הביטוח או בית ההשקעות עלול להיות האחראי הישיר לפגיעה בלקוחות שלו במקרה שהוא לא פורע את חובו בכובע שלו כבעל שליטה בתאגיד ריאלי. כך עלתה השאלה למשל עד כמה יילחמו מנהלי ההשקעות שעובדים אצל טייקונים כנגד טייקונים שלא משלמים חובות.
