נעמי חזן, נשיאת
הקרן החדשה לישראל הגיעה השבוע לביקור בן מספר ימים בטורונטו. ב-9 במאי 2010 היא הרצתה בבית הכנסת "דרכי נועם" ברחוב שפרד זמן קצר לאחר נחיתתה ולאחר יומיים ללא שינה. את פניה בכניסה לבית הכנסת קידמו כעשרה פעילים של הליגה להגנה היהודית שנשאו שלטים "הקרן החדשה לישראל היא קאפו", ברמז ליהודים ששיתפו פעולה עם הנאצים בניהול מחנות הריכוז. פעילי הליגה להגנה יהודית חילקו עלונים, שהם נטען שהקרן החדש לישראל בראשותו של חזן מממנת ארגונים החותרים תחת קיומה של ישראל כמדינה יהודית.
חזן, על-אף עייפותה הרבה, עלתה לבמה שופעת מרץ וחיוניות. בפתח נאומה, שהיה דבר דבור על אופניו ומשובץ בהומור כולל על עצמה, היא הסבירה כי כאשר עשתה את דרכה לבית הכנסת חששה שלא יהיה בה הכוח הפיזי לשוחח זמן רב מול הקהל בשל תשישותה, ואולם ההפגנה על מסריה עוררו אותה והעניקו לה כוח מחודש. חזן קבלה על הפרסום הרב שהיא "זוכה" לו מזה ארבעה חודשים לאחר תחילת הקמפיין הציבורי, בהובלת תנועת אם תרצו, נגד הקרן החדשה לישראל, ובנימה מבודחת הוסיפה שבעקבותיו היא מקבלת פניות רבות מאנשים המבקשים גם הם מימון. עוד ציינה, כי הכרזות שנפרסמו בראש חוצות עם איורים בדמותה הנושאת קרן על מצחה חייבו אותה להוריד במשקל כדי להתאים את עצמה לדימוי החדש...
עיקר נאומה של חזן עסק באיומים על הדמוקרטיה בישראל ובחשיבות להתגייס לשמירה על ערכי זכויות האדם שהם הם ציפור הנפש שלה והמפתח לעתידה. להלן יובאו עיקרי דבריה המתורגמים מאנגלית של חזן כפי שסוכמו בהרצאתה ובתשובותיה לשאלות הקהל ו"שלום טורונטו".
הוריה של נעמי חזן עלו לישראל מלונדון מבחירה וממניעים ציוניים על-מנת להקים מדינה וחברה צודקת שתהיה אור לגויים. את הבסיס הערכי למדינת ישראל היא מוצאת בהכרזת העצמאות המדברת על קיום "שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" ועל "הושטת יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן". היא התחנכה על מחויבות לתיקון עוולות חברתיות, "ובכך אני עוסקת כל ימי חיי", אמרה.
את ההישג הגדול ביותר של מדינת ישראל ב-62 שנות קיומה היא רואה בעצם קיומה של דמוקרטיה, אך לצד זאת היא רואה חובה להזהיר כי הדמוקרטיה אינה מובנת מאליה, שכן היא משולה לגינה אשר בהיעדר השקייה וטיפוח דינה לנבול. על-רקע זה הדגישה חזן, כי מי שבאמת דואג לעתידה של ישראל צריך לדאוג לשמירה על הדמוקרטיה בישראל. לדבריה, בחמש השנים האחרונות מתקיימת מתקפה נגד היבטים שונים של הדמוקרטיה הישראלית, ואשר שמה לה למטרה ראשית את תנועות השלום ומפלגות השמאל ועתה בתהליך שיטתי היא מכוונת לעבר ערביי ישראל, אותה כינתה אזרחים סוג ב' בישראל, בניסיון לעשות להם דה-לגיטימציה. היא הזכירה את הצעת חוק הנאמנות של מפלגת "ישראל ביתנו" (אין אזרחות אין נאמנות) והחוק הנדון בכנסת לאסור ציון ה"נכבה" (האסון בהקמת מדינת ישראל בראיית הערבים) ע"י ערביי ישראל.
היעד הבא שנבחר, לדבריה של חזן, הינו ארגוני זכויות אדם, הזוכים לתמיכה מסיבית של הקרן החדשה לישראל והיעד העליון הינו מערכת המשפט הנתפסת כמייצגת את חוגי השמאל. אלה התקפות מסוכנות, אמרה חזן, המעלות קולות משנות השלושים בהזכירה בפרפרזה משלה לאמירה המפורסמת הבאה: "תחילה כשלקחו את היהודים, שתקתי, כי לא הייתי יהודי. אחר כך כשלקחו את הקומוניסטים, שתקתי, כי לא הייתי קומוניסט. וכשלקחו את ההומואים, סתמתי את הפה, כי לא הייתי הומו. אני כומר נוצרי. וכשלקחו אותי, אף אחד לא פתח את הפה".
לאחר הצגת הבעיה עברה חזן לתאר את מאפיינה של המתקפה המאורגנת החותרת לסרס את השיח הציבורי, מבלי להבין ולהפנים דמוקרטיה מעצם טבעה מושתת על אי הסכמות. הארגונים התוקפים את הדמוקרטיה אינה מנסים לתקן אותה. הם פועלים להחריש את כלבי השמירה של הדמוקרטיה בטענה שהם יודעים מה טוב לישראל. ארגוני זכויות האדם, אמרה חזן, אוהבים את ישראל ולכן הם יוצאים להפגנות.
למתקפה מאפיינים נוספים, ובהם הניסיון לקעקע ערכים דמוקטיים בדבר שיוויון, צדק, סובלנות ופלורליזם ("החיים משעממים ללא פלורליזם"), לחתור תחת המוסדות הדמוקרטיים וארגוני החברה האזרחית כולל בחקיקה ("זה מפחיד"), ותחילתו של שיח בישראל בו נשמעות טענות המצדדות בויתור על הדמוקרטיה לצורכי ביטחון. בסוגיה האחרונה הרחיבה חזן. לשיטתה, הסיבה לשיח זה נובעת מחוסר אמון עצמי ובשל תחושות של חשש ופרנויה. התדמית כלפי חוץ הינה של חזקים ואילו הדימוי העצמי כשל חלשים. צריך להבין, אמרה, שחירות קיימת ועימה באה המחויבות. לדבריה, לא ניתן להיות דמוקרטים אם שולטים על עם אחר בניגוד לרצונו ואי הקמתה של מדינה פלשתינית לצידה של ישראל פוגעת בחברה הישראלית לעבר לפגיעה בפלשתינים וביחסים עם מדינות ערב.
המענה לאיומים על הדמוקרטיה הישראלית מצוי, לדבריה של חזן, בהתגייסות להגנה על החברה האזרחית מפני עוולות שונות למען צדק חברתי, כדוגמת קווי הפרדה לנשים באוטובוסים, אי הכרה בגיור הרפורמי והקונברסטיבי, אי קבלת ילדים אתיופים לבית ספר, הפרדה בין תלמידות ספרדיות לאשכנזיות,, חלוקת משאבים בלתי צודקת לערבים. נוכח המתקפה נגד הקרן החדשה לישראל, אמרה חזן שהיא רואה את עצמה כ"אימא של ארגוני החברה האזרחית" וקראה שלא להפסיק את המאבק להגנה על הדמוקרטיה הישראלית. היא התריעה, כי קעקוע הדמוקרטיה עלול להביא לבידודה המוחלט של ישראל בעולם. "אינני רוצה שאנו נעשה לזולת מה שנעשה לנו בעבר", אמרה.
בתשובות לשאלות מהקהל הסבירה חזן, כי קיימת נחיצות לפתור את הסכסוך על בסיס של שתי מדינות טרם הסיכוי להסדר מעין זה יאבד. החלופה לשתי מדינות היא מדינה אחת השולטת באופן בלתי נסבל על עם אחר, ציינה. היא הביעה אמונה חזקה באפשרות להגיע להסדר מדיני ואמרה, כי "אם לא נוכל לחיות בשלום עם שכנינו לא נוכל לחיות בשלום עם עצמנו... החיים שלנו תלויים בכך". היא הוסיפה: "אינני רוצה שילד ישראלי יטול חלק בשלילת הזכויות של ילד פלשתיני בגדה המערבית (בתשובה לשאלה אמרה שהיא מכנה את "יהודה ושומרון" "הגדה המערבית") זה לא יהודי ולא דמוקרטי ולא אתי והעתיד של ישראל ועצמאותה תלויים בכך". לדבריה, "אם לא נבין זאת, אזי לא הפקנו לקחים מהמורשת ההיסטורית שלנו".
בהתייחסה לדוח גולדסטון, אמרה חזן כי לקרן החדשה לישראל לא היה קשר לדוח גולדסטון. חלק מארגוני זכויות האדם אספו חומר על המלחמה ופרסמו אותו באתרי האינטרנט שלהם וחומרים אלה שימשו את הוועדה. היא מתחה ביקורת על ממשלת ישראל שלא החליטה, כהמלצתו של גולדסטון, להקים ועדת חקירה למלחמה למרות שהוקמה ועדת חקירה בכל המלחמות מאז מלחמת יום הכיפורים. חזן הדגישה בהקשר זה, כי דמוקרטיה שלא יודעת לבדוק את עצמה לא תשרוד וכי היא לא תרצה לחיות בישראל שאיבדה את דרכה כדמוקרטיה.
חזן אישרה לשאלת אחד הנוכחים בהרצאה, כי חתמה על עצומה ביום השני למבצע "
עופרת יצוקה" המכנה את המתקפה הישראלית "טבח" (אמירה שגררה קריאות "בוז" ע"י אחדים). היא הסבירה, כי התנגדה מלכתחילה למלחמה מחשש מפני השלכותיה על קרבנות אזרחיים משני הצדדים ומתוך הערכה שישראל תהיה לאחר המלחמה בודדה בזירה הבינלאומית.
בתגובה לשאלה בנוגע להסתה בצד הערבי, אמרה חזן שאכן קיימת הסתה בספרי הלימוד ועוד, אך חשוב לדבריה לבצע בדיקה פנימית גם על מצב הגזענות בחברה הישראלית. סקר שנערך בבתי ספר דתיים העלה, כי 80% מהתלמידים מחזיקים בדיעות גזעניות נגד ערבים. היא הבהירה, כי הדרישה לכפות הצהרת נאמנות רק על האוכלוסיה הערבית אינה מתקבלת על הדעת, שכן אין הם מהגרים אלא בני הארץ.
חזן ציינה בתשובה לשאלת "שלום טורונטו" את החשיבות של הביטוי מדינה יהודית ודמוקרטית, בדגש על וו' החיבור, כלומר מדינת העם היהודי ומדינת כל אזרחיה. על השאלה מדוע צריכה ישראל להיות "יהודית" ולא "מדינה לכל אזרחיה" כדוגמת קנדה, תיקנה והשיבה "מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי".
"את ההצגה גנבה" הינד קבאוואת, אישה ממוצא סורי, החברה בארגון נשים יהודיות וערביות "ביחד בתקווה" (Together in Hope), אשר ניצלה את זכות השאלות כדי לומר לה לחזן: "את אינך אויב... בזכותך אני מאמינה שיהיה שלום". דבריה זכו למחיאות כפיים ממושכות וחזן ציינה בתגובתה שהחלום שלה הינו לקום בבוקר בירושלים ולאכול ארוחת צהריים בדמשק.
