חברת רוקח מעבדות בע"מ פנתה לבית המשפט העליון בעתירה למתן צו על תנאי, וביקשה להורות למשטרה לסיים חקירה, תוך שלושה חודשים, נגד שתי חברות ובעליהן בגין גניבה. לדבריה, שתי החברות סיפקו לה שירותי שליחויות ושילשלו לכיסן כספים השייכים לה. בעל אחת החברות טען בעדותו במשטרה כי העותרת חייבת לו כספים ומתנהל ביניהם הליך אזרחי. לדבריו, העביר כספים לצד ג' שפעל מטעם העותרת, והלה עזב לארצות הברית.
ביום 23.12.09 הועבר התיק לפרקליטות תל אביב, בצירוף המלצת המשטרה לסגור את תיק החקירה, מחוסר אשמה. הפרקליטות מצידה קבעה שיש לזמן את מנהל העותרת להצגת ראיות, ולברר האם צד ג' יצא מישראל, ומה חלקו בפרשה. בסופו של דבר, התברר שצד ג' אכן יצא מהארץ ומנהל העותרת הודיע שהוא עסוק ולא הגיע למשטרה. מספר ימים לאחר מכן הוגשה העתירה לבית המשפט העליון.
המשטרה טענה כי דין העתירה להידחות וההתערבות בשיקול דעתה בשאלות העמדה לדין, מצומצמת ביותר. לדבריה, העתירה מוקדמת, ועל-מנת לקדם את החקירה נדרש שיתוף פעולה מצד העותרת, וטרם התקבלה החלטה סופית בעניין העמדתם לדין של אותם גורמים וההליכים טרם מוצו.
שופטי בית המשפט העליון,
אילה פרוקצ'יה,
אליקים רובינשטיין ו
סלים ג'ובראן, דחו את העתירה בטענה שאינה מגלה עילה להתערבות. "כידוע, בית משפט זה יתערב בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין רק במקרים חריגים, בהם לוקה ההחלטה ב'עיוות מהותי' או ב'חוסר סבירות קיצוני'. בנדון פתחה המשטרה בחקירה ויש לאפשר לה למצות את מלאכתה על-פי שיקול דעתה. ראוי כי נציג העותרת לבוא למשטרה בהתאם להזמנה, ככל שלא עשה כן עד הנה".
השופטים הוסיפו כי העתירה מוקדמת ולוקה באי-מיצוי הליכים. "טרם נתקבלה החלטה האם להעמיד את המשיבים או מי מהם לדין, וככל שתתקבל החלטה שלא לעשות כן, בידי העותרת לפנות בערר על-פי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי".