אפריקה בסערה כאשר רואנדה, אתיופיה, אוגנדה וטנזניה מנסות להביא לשינוי תוכנית חלוקת מי הנילוס.
נהר הנילוס, הנהר הארוך בעולם, משתרע על פני חלק נרחב מיבשת אפריקה, ומספק מים ומקור הכנסה לאלו שגרים על גדותיו. מאז סיום העידן הקולוניאלי, מצרים וסודן מקבלות כ-90% מהמים בנהר. היום (ו', 14.5.10) חתמו ארבע המדינות על הסכם שנועד להביא לשינוי בחלוקת מי הנילוס לשאר המדינות, כאשר יש עשר מדינות שנהנות ממימיו. הטענה היא כי מצרים וסודן נהנות מן הנהר יתר על המידה, וכי לשאר המדינות שהנהר עובר בקרבן זכות לחלק שווה במשאב הנדיר.
כתב רשת הבי-בי-סי במזרח אפריקה מדווח כי ארבע המדינות חתמו על הסכם התחלתי, שעתיד לקבוע לכמה מים זכאית כל מדינה בדיוק. שר הסביבה של רואנדה אמר: "מצרים מבקשת לדחות את החתימה על הסכם מסגרת שיתופי - אנו לא יכולים לחכות יותר, כיוון שאנו דנים בנושא במשך עשר שנים". ההסכם עליו חתמו ארבע המדינות, בתמיכתה של קניה, עלול לגרום למחלוקת חמורה ברחבי היבשת.
אחמד אל מופתי, חבר במשלחת הסודנית, אמר כי אין צורך לחתום על הסכם נפרד, שכן עשר המדינות שהנילוס עובר דרכן קרובות להסכם. מופתי הוסיף ואמר כי מצרים וסודן הן מדינות צחיחות, אשר זקוקות למים הרבה יותר משאר המדינות. "יש להם הרבה גשם, זהו הטבע. הם לא צריכים את המים. כאן בסודן, אנחנו צריכים את המים", הוסיף. שר החוץ המצרי, אחמד אבו אל גייט, הדגיש כי המים, עבורם, הם "קו אדום", ואיים בצעדים משפטיים. עבור מצרים נהר הנילוס מספק מקור פרנסה עיקרי למיליוני איכרים, ומימיו הם עניין של ביטחון לאומי.
