מכל המקומות, דווקא כפר סבא שבה ומופיעה כחוט השני בחיי ומרווה אותי כמעיין רענן באהבה ובתשוקה: גיל 14, קורס מדריכים של הנוער העובד. נשיקה ראשונה. נועה מכפר סבא. גיל 17, גיבוש ליחידה מובחרת. רון ויובל מכפר סבא. חברים לנשק שליוו אותי באימונים ובקרב. חממות מטופחות בהן גדלים תותים בוערים באדום, ובמגד בדרך מכפר סבא אל שדות השרון הפוריים. סטודנטיות נוטפות אהבה חופשית ממכללת בית ברל מנעימות לי בחמוקיהן הנדיבים את תקופת הלימודים הצנונית בטכניון. והשבוע זה קרה שוב. הפעם, כחוויה קולינרית מדושנת במסעדה האיטלקית/כפר סבאית 'פיאנו פיאנו'.
בדרכנו, חברי הוותיק ואנוכי גלשנו בבטחה מכביש 6 אל העיר הזכורה לטוב, הישר אל מתחם 'G' בו פועלת 'פיאנו פיאנו' מספר חודשים. אני מודה, זה התחיל קצת מוזר. מכביש מהיר נטול תודעה ומרובה נוף נפלטנו אל מתחם עמוס ילדים צרחניים, רשתות מזון מהיר ותזזית. לקח לנו זמן מה לאתר את המסעדה, שנבנתה בתבונה בקצה הגוש האורבאני הצווחני הזה. אולם מרגע שנכנסו לחלל המסעדה המעוצב, גבוה התקרה ושקוף המטבח, התחלף ברגע המצב הקיומי שלנו ואווירת חו"ל מילאה אל ליבנו.
בחרנו להתיישב על הבר, נקודה אסטרטגית הצופה היטב אל עבר המטבח המרשים ואל הברמנית חן ממיסת הלבבות. כפר סבאית אסלית, כמובן. נענינו בשמחה להצעתה לבירה האיטלקית 'פרינו', שעשתה עלייה מוצלחת ומוצעת בנפחים של שליש, חצי וגם במידה האירופאית מאוד של 200 מ"ל (14 שקל). חלשים מלהתנגד לקסם שהילכה עלינו ולמנות שהציעה, טעמנו כמה מנות ראשונות.
הראשונה הייתה פיצה קלאסיקו אישית (38 שקל), שהורכבה מבצק איטלקי דקיק ונפלא, מוצרלה באפלו אמיתית ומעט עגבניות ואורגנו. כמה פשוט ככה טעים. לשולחן הוגשה גם קערת פרמז'ן מגורר ותערובת ארומטית של עשבי תיבול עם צ'ילי ושום, אשר פיזרנו בהנאה על הפיצה. אגב, את הפיצות אופים בתנור משוכלל המוּסּק בגזעי הדר, המעניקים לחומרי הגלם המשובחים ארומה נדירה. ניתן לרכוש אותן, שלמות או ברבעים, וגם מנות נוספות, גם בחלון הטייק אווי.
מיד בהמשך הוגש קרפצ'יו סלק (34 שקל), שהורכב מפרוסות דקיקות של השורש הסגול מוחמץ בבלסמי ומעליו גבינת פטה ובצלצלי שאלוט. המנה נעשתה כהלכה והתאפיינה בניגוד צבעים מקסים, אך היא נפוצה למדי ונעדרת מעוף. אהבנו יותר את גלילת הסינטה (34 שקל) - שני עלי סינטה דקים שגולגלו ומולאו בעשבים טריים, והוגשו בתיבול עדין ונעים של וינגרט טרגון. הבשר היה רך ועשיר בטעם, והמילוי הפריך העניק נגיסה כיפית למנה.
פתחנו כפתור, שינסנו מותניים ועם כוסות 'קברנה סוביניון גמלא' של יקבי רמת הגולן (29 שקל לכוס) נדדנו מהבר אל שולחן לטובת המנות העיקריות. כיאה למסעדה איטלקית, ב'פיאנו פיאנו' המנות העיקריות סבות סביב הפסטה. ולא סתם פסטה, אלא פסטה טרייה הנעשית בעבודת יד. מחשבה וכשרון רבים הושקעו בהתאמת סוג הפסטה לרוטב, ומיד נדגים. לשונאי קבעונות, חובבי חילופי זוגות או סתם למי שבא להתבטא נשמרת הזכות להתאים בין סוג הפסטה החביב עליו לבין הרוטב. אנו זרמנו עם בחירת השף וטעמנו פפרדלה הציידים (58 שקל), ניוקי כמהין (48 שקל) ולינגוויני קרבונרה (48 שקל). כל המנות היו גדולות מאוד, והציעו ערך נפלא למחיר הנוח.
'פפרדלה הציידים' שילבה בתבונה פפרדלה (פסטה ג'יגאנטית במימדיה אך רכה וקפיצית) עם נתחוני פילה, פטריות ומלפפון חמוץ ברוטב של ציר בקר, שמנת ויין לבן. חושיי נתרגשו מהשילוב האמיץ של חומרי הגלם, וחשבתי שמדובר במנה מעולה, בעוד חברי חש כי הטעמים עמוסים מידי וכי חמיצות המלפפון לא משתלבת ואף מאפילה על בשר הפילה. לגבי שתי המנות האחרות היינו תמימי דעים כי הן עולות ברמתן על מרבית המסעדות שזכינו לבקר בהן, ושתיהן מדויקות וטעימות להפליא.
הניוקי היה נימוח וחמאתי, ורוטב הכמהין הסמיך, בשילוב השמנת ועלעלי פרמז'ן הגיע לשלמות. פסטה קרבונרה היא גאוותם האמיתית של האיטלקים. במובן מסוים זהו רוטב שהופך עופרת לזהב: נהוג להכינו כשאין כלום בבית, כלומר, כשבמקרר יש רק בייקון, פרמז'ן משובח וביצים. לינגוויני, בן דודו הרחב של הספגטי, היה בחירה מצוינת לרוטב, ובמרכז הצלחת הונח חלמון חי. ללקק את השפתיים.
עת הזמנו את הקינוחים כבר ירד הליל והמסעדה החלה לשנות פניה. האורות עומעמו, המוזיקה הפכה חושנית, המשפחות פינו את מקומן לצעירים והתפריט המלא הוחלף בתפריט הלילי. החלטנו לחלוק שני קינוחים נרקחים בקונדיטוריה של המסעדה: פנה קוטה (32 שקל) וטירמיסו (32 שקל). הפנה קוטה, מקפא וניל בשמנת, הוגש על עוגיית קוקוס ומסביבם רוטב טופי מתוק. אני, שאיני חובב מתיקות גבוהה, הסתפקתי במקפא החלומי, בעוד שותפי לסעודה הזליף במרץ מסירופ הטופי על חלקו במנה.
הטירמיסו הקלאסי הוכיח שוב כי כאשר קונדיטור טוב טובל בישקוטים באספרסו משובח ומוסיף מסקרפונה מוקצף, זה יוצא טעים. מאוד טעים. סיימנו עם אספרסו כפול (12 שקל) חזק וקרמלי מבית סאקולה, שהוגש עם כוסית סודה. ואז ידעתי: לשלל הזיכרונות המכוננים שהעניקה לי העיר כפר סבא, נוסף זיכרון חושי נוסף.
