ולמרות הצפי המעודד, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שעם תוחלת חיים ארוכה יותר מגיעות גם מחלות רבות יותר הקשורות להזדקנות.
מספר מקרי הדמנציה והאלצהיימר, מצבים שאין להם מרפא, אמור להכפיל את עצמו כל 20 שנה ולהגיע ל-66 מיליון בשנת 2030, וליותר מ-115 מיליון בשנת 2050. סוכרת, מחלות לב וסרטן, ועלות ההתמודדות עם מחלות אלו באוכלוסיה המזדקנת, גם הן יעלו באופן דרמטי בעשורים הבאים, הן במדינות עשירות והן במדינות עניות.
אחת הדרכים להתמודד עם העול הזה היא לחקור את גורם הסיכון המשותף לכולן - הזדקנות. לדברי החוקרים, רובנו שוכחים דבר אחד, והוא שהזדקנות היא גורם משותף לכל המחלות הללו - ולמרות זאת אין מי שחוקר את המנגנונים המשותפים לכולם אלא רק מחלות ספציפיות.
כדי לנסות ולשנות זאת, מדענים רבים בכל העולם חוקרים את הגנים של בני המאה כדי לנסות ולגלות את המנגנונים הגנטיים, או המסלולים הכימיים, המסייעים להם לא לפתח דמנציה, סרטן, מחלות לב ומחלות אחרות תלויות גיל שגורמות לאנשים רבים אחרים למות צעירים.
מציאת גנים אלו, התורמים לאריכות ימים, תאפשר אולי חיקוי אופן הפעילות שלהם לא רק בהיבט של הארכת חיים, אלא גם בהיבט של הארכת תוחלת הבריאות. למעשה, שינוי גנים אלו - בעזרת טיפולים תרופתיים - הם הבסיס לרפואה מניעתית למחלות הקשורות להזדקנות ולהזדקנות עצמה.
כרגע מחסומים מוסדותיים ואידיאולוגיים עומדים בדרכם של מדענים רבים, ואחד העיקריים שבהם הוא ההשקפה כי ההזדקנות אינה מחלה, אלא תהליך שפיר וטבעי שאין להתערב בו.