בקורסי פיתוח חדשנות (מאלו המועברים לסגל העובדים במחלקות מחקר ופיתוח של חברות) מלמדים שהמקור השופע ביותר לרעיונות חדשים ומהפכניים הוא דווקא חשיבה שיטתית על-פי עקרונות מנחים. אחד העקרונות הוא 'עיקרון האיחוד', הקורא לחשוב כיצד ניתן להפיק תפקודים שונים מרכיב אחד פשוט. הדוגמה הקלאסית היא המגבים שהותקנו במכונית החיפושית, אשר הונעו ללא חשמל או מנוע אלא רק בכוח האוויר הדחוס שנמצא בגלגל הרזרבי של המכונית שאוחסן בתא המטען הקדמי של המכונית הקטנה.
נזכרתי בעיקרון זה השבוע, כשנפגשתי במסעדת 'גאיה' הבניימינית לארוחת צהרים עסקית עם אחותי החיילת שזכתה באפטר. לשמחתי היא בחרה להקדיש את החופשה הקצרה לאיפוס בלוטות הטעם שלה, הסובלות מניוון קשה מתוקף היותה מדריכת חי"ר ביחידה קטנה ומובחרת, ועל כן הורגלה לאכול בעיקר חצץ.
מסעדת גאיה חוגגת בימים אלו ארבע שנים של יצירה וחדשנות עיצוביים וקולינריים, ומשיקה תפריט עסקי חדש ומענג. המסעדה ניצבת סמוך לתחנת הרכבת ומתהדרת בתקרה גבוהה, צבעי פסטל חמים ובחצר פרטית רחבה המזכירים במשהו את משכנו של מיץ פטל. התחושה הנושבת בכל היא תחושה ביתית וחמימה הנובעת בין השאר מהימצאות המטבח במרכז חלל המסעדה, מהצוות מסביר הפנים, מסלסלות הירקות השופעות הניצבות סמוך לסועדים ומהבחירה הנבונה של שולחנות וכסאות עץ פשוטים ונעימים.
במקום גם אטליז המוכר בשר ישראלי משובח, וחנות יין עם היצע מרשים. לסועדים במסעדה ניתנת האפשרות לבחור את היין החביב עליהם ממבחר יינות החנות וליהנות ממנו בעת הארוחה במחירי החנות ללא תוספת תשלום, דמי חליצה או מיסי גולגולת אחרים. באותו האופן, יכול הסועד לבחור מי מנתחי הבשר האדמדמים שנמכרים באטליז ולקבלו עשוי כבקשתו.
אטליז, חנות יין ומסעדה ברכיב אחד - האין זה עיקרון האיחוד במיטבו? נרגשים מהאפשרות לשתות יין גדול במחיר קטן, בחרנו לשתות בקבוק של 'מרלו Bravdo" של כרמי יוסף שבהרי יהודה (120 שקל מחיר החנות וגם המסעדה) שליווה היטב את שלל המנות. זהו יין עדין ומיוחד בצבע ארגמני עמוק, עשיר בטעמי עץ ופירות הנשארים בפה לאורך זמן וגופו מלא וכזה הראוי ללוות ארוחת בשרים גדולה ועסיסית.
הארוחה העסקית הבסיסית בגאיה עולה 49 שקל לסועד וכוללת מנה ראשונה, לחם הבית ומנה עיקרית לבחירה, כאשר למעוניינים להרחיב את ההיצע עוד ניתנת הזכות להזמין מנות ראשונות נוספות במחיר של 19 שקל למנה. מי שלא יכול בלי ה'אדום האדום הזה', ישנה אפשרות לשדרג את המנה העיקרית לסטייק במחיר של כ-100 שקל למנה, ואחותי היקרה בחרה באפשרות זו והזמינה אנטרקוט במשקל 300 גרם ברמת עשייה מדיום, עם צ'יפס וסלט ירוק (100 שקל). אני הלכתי על נקניקיות הבית הכלולות בעסקית הרגילה (49 שקל), ובחרתי לשדרג דווקא את מנת הפתיחה ובחרתי לטעום כיסוני סלק במילוי גבינת סנט מור וכן אגרול שרימפס (תוספת של 19 שקל לכל מנה).
כיסוני הסלק היו למעשה פרוסות של סלק חלוט אשר נחתכו כך שנותרו מחוברות בצד אחד, וביניהן הוכנסו פיסות ארומטיות של גבינת העיזים הצרפתית הידועה. רוטב שמנת עדין ביין לבן ופרג השלים את המנה וחיבר את הטעמים והצבעים. האגרול הפריך מולא בשלל ירקות מתפצחים בפה ובהמון שרימפס מוצקים והוגש עם מתבל שלמרות חשדנותי התגלה כמתאים ומשלים. הצרה היחידה במנות הטעימות הללו הייתה שהן הוגשו בצורה מפתה מדי, כך שאחותי לא הסתפקה במנת הבשר המפוארת שכבר הונחה על השולחן ובתאוותנות יתרה ביקשה לחלוק אותן איתי. המזל הוא שזכיתי בחוש עסקי מפותח, והסכמתי לעיקרון החלוקה תמורת נתח מהסטייק שלה. הכול למען בטחון המדינה.
הנקניקיות השמנמנות שהזמנתי הגיעו בלווי כרוב מבושל ומתובל בקימל, כמיטב המסורת הבווארית, ועם פירה בשמנת. הראשונה שטעמתי הייתה נקניקיית בקר מתובל עם צנוברים, השנייה נקניקייה בסגנון ציידים עם גבינת טום והשלישית נקניקיית צ'יפולטה מבשר חזיר. הנקניקיות מולאו במעי אמיתי והיו עשויות לעילה עם רמת שומן נכונה. הטעם היה קלאסי, אך חשבתי כי הן מלוחות מידי. על הסטייק שזכיתי לטעום בזכות החוש העסקי המפותח לא ארחיב את הדיבור, ואומר רק שהיה פשוט מושלם.
חתמנו את הארוחה הדשנה בכוס תה נענע ללובשת החאקי ואספרסו ארוך לעבדיכם הנאמן (10 שקל לכוס). האחות חזרה לבסיסה ורצה לספר לחברה (שבאזרחות יש אלטרנטיבה ללוף) בעוד שבי, מסיום הארוחה ועד כתיבת שורות אלו, מתנגנים הטעמים, הצבעים והריחות של המנות בגאיה, ודוחק בי הרצון לתכנן את הגיחה הבאה למסעדה החביבה עלי בחבל טוסקנה הישראלי.
