הסיפור על ההסתבכות של שטיינמץ ובנק הפועלים הוא סיפור על לחיצת יד. כמה שווה המחווה היומיומית הזאת? יהלומנים סוגרים כך עסקות ענק, בצירוף מילות הקוד האלמותיות "מזל וברכה". גם בנקאים לוחצים ידיים ללא הרף, אבל הם גם אוהבים את ההתחייבויות שהם מקבלים מלקוחות ממוסמכות וחתומות. כשבנקאים ויהלומנים עושים עסקים, מתברר שלהבדלים בין הגינונים יכול להיות מחיר גבוה.
שטיינמץ לחץ ב-2007 ידיים עם בכירי בנק הפועלים והצהיר בהזדמנויות רבות - ועדיין מצהיר - שהוא מחויב לחברה ועומד מאחוריה. בהפועלים, אז בראשות היו"ר
דני דנקנר והמנכ"ל
צבי זיו, הסתפקו בהבטחות, בשמו הטוב ובשנים טובות ושלוות שבהן היה לקוח גדול של הבנק, ולא החתימו אותו על ערבות אישית להלוואה.
ואז פרץ המשבר העולמי וסקורפיו נפגעה קשות. החברה, שעוסקת בנדל"ן למגורים ובנדל"ן מניב במזרח אירופה, סיימה את 2009 בהפסד של 313 מיליון שקלים, ועם התחייבויות בסך כולל של 2 מיליארד שקלים. רואי החשבון של החברה אף הצמידו לה הערת "עסק חי".
הפועלים דרש מהחברה לפרוע את חובה, שעומד על 355 מיליון שקלים. כשהתברר שלחברה אין כסף, ציפה הבנק מהמיליארדר להכניס את היד לכיס והופתע לגלות ששטיינמץ אינו ממהר לעשות זאת. מבחינת שטיינמץ, מתוקף היותה של סקורפיו חברה בע"מ, הוא אישית אינו מחויב לשאת בחובותיה.
הצדדים התגלגלו למגעים ארוכים ומפרכים, שנוהלו בששת החודשים האחרונים. בכירי הבנק השתתפו במשא-ומתן, ובראשם המנכ"ל
ציון קינן ומנהל החטיבה העסקית
שמעון גל. שטיינמץ עצמו הגיע לחלק מהפגישות, בנוסף ל
דוד גרנות, יו"ר סקורפיו ומנהל בכיר בקבוצת BSGR. הפוזיציה של גרנות, אגב, מעניינת בפני עצמה: גרנות, בנקאי מוערך מאוד, ניהל בעבר שלושה בנקים - הבינלאומי, דיסקונט ואיגוד, והיה ידוע כנותן אשראי קשוח. בין היתר היה הבנקאי של שטיינמץ ושל עסקי היהלומים שלו בבינלאומי. כעת נאלץ גרנות להתמודד עם הסיטואציה המורכבת מן הצד הפחות נוח של המתרס.
בנקים אוהבים לסגור את המחלוקות עם לקוחותיהם בין כותלי הבנק, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בטייקונים. אפילו המשא-ומתן הארוך בין בנק הפועלים ללבייב נסגר בחדרי-חדרים. אלא שבשבוע שעבר הדהים הפועלים את הביצה הפיננסית, כששלח לשטיינמץ דרישה לפרוע מיידית את חובותיה של סקורפיו, הציב אולטימטום לקבלת מלוא הסכום בתוך עשרה ימים, והודיע על ביטול מסגרות האשראי שלה. זהו צעד חריף מבחינת הפומביות שבו: סקורפיו היא חברה פרטית שהנפיקה איגרות חוב, ולכן היא מחויבת בדיווח לבורסה. כך נאלצה החברה לדווח על דרישת הבנק, והכביסה המלוכלכת נחשפה לעיני כול.
הבנק ידע מן הסתם שהדברים יפורסמו, ולא מן הנמנע שזאת הייתה מטרתו. לטענתו, חלה הרעה משמעותית בעסקי החברה, והוא רשאי להשתמש בזכותו לדרוש פירעון מיידי.
הצעד עורר מחול שדים גם בקרב מחזיקי איגרות החוב של שטיינמץ. מרבית החובות מתגלגלים על כספי הפנסיה שלנו, האזרחים, דרך איגרות חוב שהנפיקה סקורפיו. מחזיקי איגרות החוב המוסדיים, שלהם חייבת החברה סכום גדול אף יותר מאשר לבנק - 571 מיליון שקלים, נלחמים בחודשים האחרונים על הכסף, במסגרת הסדר החוב הגדול ביותר בשוק ההון שמתנהלים לגביו כיום מגעים.