הסיפור הבא מרעיד את אמות הסיפים ומעורר תהיות רבות. איך יכול להיות ששני צעירים חפים מפשע מותקפים באכזריות וחבריהם אינם מתערבים? איך אפשר להשלים עם הקלות הבלתי נסבלת שבהינף סכין הופכים שני צעירים לנכים בגופם ובנפשם? והגרוע מכל מגיע מכיוונו של בית המשפט, שהקל עם הדוקר, בין היתר בגלל שחש צער ובושה על מעשיו. לקרוא את גזר הדין ולא להאמין:
יעקב כהן הודה בבית המשפט המחוזי בחיפה בעובדות כתב-אישום מתוקן, והורשע בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין שלא כדין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט. מכתב האישום עלה כי בתאריך 20.6.09, בסמוך לשעה 05:00, יצאו אלי אבן צור (מתלונן 1), שמואל חיים (מתלונן 2) ועוד שלושה מחבריהם, ממועדון בקיבוץ יגור. החמישה נסעו ברכב לכיוון כביש היציאה. בהגיעם לתמרור עצור, הבחין אבן-צור בכהן כשהוא מתווכח עם בחורה. כהן צעק על אבן-צור מדוע הסתכל עליו ועל הבחורה, ואבן-צור השיב שלא הסתכל עליהם. בתגובה, איים עליו כהן, והחמישה המשיכו בנסיעתם.
לאחר נסיעה קצרה, הגיח כהן ברכבו מאחורי רכב החמישה, חתך את נתיב נסיעתם וחסם את דרכם. בתגובה, נאלץ נהג הרכב, לבלום. לאחר מכן, יצא כהן מהרכב כשהוא מצויד בסכין, ניגש לדלת הנוסע וניסה למשוך את אבן-צור מהרכב. אבן-צור ניסה לדחוף אותו החוצה ברגליו ובתגובה כהן דקר אותו שתי דקירות בירך רגלו השמאלית. אבן-צור יצא מהרכב, נאבק עם כהן ו"חטף" דקירה בבטנו התחתונה. בשלב זה יצא חיים מהרכב כדי לעזור לאבן-צור וצעק לכהן, שעדיין החזיק את הסכין בידו, "מה אתה עושה, אתה תהרוג אותו". בתגובה לכך, דקר כהן את חיים בבטנו וכתוצאה מהדקירה יצא חלק מהמעי של חיים והוא הובהל לבית החולים מחוסר הכרה ובמצב קשה, ונלקח ישירות לחדר הניתוח. במהלך הניתוח נמצא דם רב בחלל הבטן, ארבעה קרעים במעי הדק ואחד במעי הגס הרוחבי, וכן המטומה בווריד המרכזי. עומק פצע הדקירה היה כ-10-8 ס"מ ורוחבו כ-5 ס"מ. אבן-צור הובהל אף הוא לבית החולים, שם נותח בבטנו. פצע הדקירה בבטנו היה ברוחב של כ-4 ס"מ, והגיע עד לשריר האלכסוני הפנימי, ואובחן קרע. בנוסף, נתפרו שני פצעי הדקירה בירך השמאלי, ברוחב של כ-2 ס"מ.
איבוד עשתונות חד-פעמי המשטרה פתחה בחקירה ועשתה ניסיונות לאתר את כהן. בשיחת טלפון נאמר לו שהוא דרוש לחקירה ועליו להגיע לתחנת זבולון. בתאריך 26.6.09, בסמוך לשעה 03:00, ניגש אליו שוטר וביקש שיזדהה. כהן הזדהה בשם אחר וטען שאינו נושא תעודת זהות. בתסקיר שירות מבחן צוין כי כהן רווק, בן 24, סיים 11 שנות לימוד והתגייס לשירות צבאי, ממנו שוחרר לאחר שנתיים עקב חוסר התאמה. עם שחרורו מצה"ל, החל ללמוד טבחות ועבד כטבח. נסיבותיו המשפחתיות הקשות ויחסו של אביו אליו, תוארו אף הם בתסקיר. לדברי כהן, בעת ביצוע התקיפה היה תחת השפעת אלכוהול. בנוגע לעבירות של שיבוש הליכי משפט והפרעה לשוטר, הסביר שפחד מהשלכות המעצר על חייו ולכן הזדהה בשם אחר.
המדינה ביקשה לגזור על כהן עונש מאסר ממושך, מאסר מותנה וקנס, וכן להטיל עליו פיצוי לטובת המתלוננים. המדינה עמדה על חומרת העבירות ונסיבותיהן והדגישה שתחילתו של האירוע במבט וסופו בניתוחים, באשפוזים, בחבלות ובצלקות גופניות ונפשיות. "רק בנס לא הסתיים האירוע בתוצאה קטלנית". המדינה הוסיפה שכהן הסתבך בעבר עם החוק וריצה עונש מאסר, בן 8 חודשים, בגין נפקדות משירות צבאי.
סניגורו של כהן טען כי לא מדובר ב"נאשם רגיל בעבירת אלימות", ותסקיר המבחן והראיות שהובאו מעידים שכהן אדם נורמטיבי ובהיותו עצור תמך בעצורים אחרים. "אין ליתן משקל של ממש להסתבכויותיו הקודמות של הנאשם עם החוק, שכן אין מדובר בעבירות דומות ואחת מהן נובעת ממשובת נעורים". הסניגור ביקש לזקוף לזכות של כהן את הודאתו ולדבריו, המעשים בוצעו בשל שתיית אלכוהול שגרמה לאיבוד עשתונות, באופן חד-פעמי.
בדיון בפני השופט
אילן שיף, הביע כהן צער ובושה על מעשיו. לדבריו, עבר במהלך מעצרו שינויים והתפלל לשלומם של המתלוננים וברור לו שהוא צריך לשלם על מעשיו, והבטיח שלא לחזור לסורו ולמד את הלקח.
פסק-דין שאינו חמור דיו בגזר הדין ציין השופט שתת-תרבות הסכין הנפוצה במדינה, שוב גרמה לפציעתם של שני קורבנות. "מאחורי תת תרבות הסכין עומדים אנשים-עבריינים, הפותרים את סכסוכיהם בצורה אלימה ומסוכנת. פציעתם המשמעותית של שני המתלוננים הביאה אף לצורך לנתחם. מתלונן 2 נפצע קשות והובהל לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה. מן הסתם, ישאו המתלוננים את צלקות האירוע הן הפיזיות והן הנפשיות עוד שנים הרבה". הוא הוסיף כי "צודק התובע בטיעונו כי המקרה עלול היה להסתיים בתוצאה טראגית. תחילתו של האירוע הנדון בדבר של מה בכך. כל 'חטאו' של המתלונן 1 נעוץ בכך, שלטענת הנאשם, העז להתבונן בנאשם בעת שהלה התווכח עם בחורה. הדעת אינה סובלת מעשים חמורים שכאלו ותורת הגמול, המניעה וההרתעה מחייבים השתת עונש חמור בגינם. לא בכדי מחייבים תקדימי ביהמ"ש העליון השתת מאסרים בפועל ממושכים בגין מעשים מעין אלו. למרבה הצער, אין זו הסתבכותו הראשונה של הנאשם עם החוק והוא אף ריצה בעבר עונש מאסר בגין העדרות מן השירות הצבאי. יחד עם זאת, מעולם לא הסתבך בעבירת אלימות".
בסופו של דבר, השופט קבע כי יש טעמים להקל עם כהן: פעילותו החיובית בין כותלי הכלא, העובדה שזו הסתבכותו הראשונה בעבירת אלימות, הודאתו ורגשי הצער והבושה שהביע במשפט, וגזר עליו 5 שנות מאסר, מתוכן 4 שנים לריצוי בפועל והיתרה מותנית, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת אלימות שהיא פשע. 9 חודשי מאסר מותנים, למשך 3 שנים, בגין ביצוע כל אחת מהעבירות הבאות: החזקת סכין שלא כדין ו/או הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ו/או שיבוש מהלכי משפט. כהן חויב לפצות את אבן-צור בסכום של 15,000 שקל ואת חיים בסך של 20,000 שקל. "כמובן, אין באמור לעיל כדי למנוע הגשת תביעת נזיקין של המתלוננים נגד הנאשם". יש לקוות שהקורבנות יגישו תביעה אזרחית הנגררת להרשעה בפלילים נגד כהן שגרם להם נזק גופני ונפשי, סתם כך, על לא עוול בכפם.
