עלי פאעור הורשע בעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות. נטען, שיחד עם נאשם נוסף ניסה לשדוד פלאפון מעובר-אורח ברחוב, לאחר שיצא ממועדון לפנות בוקר. חלקו של פאעור התבטא בכך שהיכה את המתלונן בפניו באגרופיו ובעט בו עם הנאשם הנוסף, בעוד המתלונן שרוע על הקרקע.
בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל; הפעלת עונש מאסר על-תנאי תלוי ועומד, באופן ששישה חודשים ירוצו במצטבר לעונש שהוטל בתיק זה וששת החודשים הנותרים ירוצו בחופף לו; 12 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור עבירת שוד או ניסיון שוד או עבירת אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה של ממש תוך שלוש שנים; הפעלת התחייבות בגובה 5,000 שקל מתיק קודם; ופיצוי למתלונן בסך של 5,000 שקל. לאחר שניתן גזר הדין ביקש פאעור שביצועו יעוכב ובקשתו נדחתה בנימוק כי אין נסיבות יוצאות דופן שיצדיקו את דחיית המאסר.
פאעור הגיש לבית המשפט העליון ערעור על גזר הדין ובקשה לעכב את ביצוע העונש עד להכרעה בערעורו. לדבריו, העונש שהוטל עליו חמור במיוחד נוכח חלקו המצומצם באירוע ובהשוואה לעונש שנגזר על הנאשם הנוסף, לגביו קבע בית המשפט שהיה הרוח החיה באירוע. עוד נטען כי העונש לא הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות וכי הוא מטופל בשני הורים נכים עימם הוא מתגורר, נישא לאחרונה והפך אב לפעוטה, ופרנסת המשפחה עליו.
בית המשפט העליון דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין והורה לקבוע את הערעור במהרה. "ההחלטה האם להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע העונש היא פרי שקלול של אינטרסים - האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין מזה, וזכויותיו של הנידון מזה. האיזון בין אלה ייעשה על דרך שקילת מגוון של שיקולים, וביניהם חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהוטלה על הנידון, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של הנידון, נסיבותיו האישיות והתנהגותו במהלך המשפט. כן יש משקל לשאלה האם הוגש ערעור על פסק הדין ואם כן - האם מופנה הוא נגד העונש או שמכוון הוא אך נגד גזר הדין. מונחית בשיקולים אלה מצאתי כי דין הבקשה להידחות".
