היום (ב', 24.5.10) החל תרגיל נקודת מפנה 4, ונשאלת השאלה האם התרגיל אכן עונה על כל שאלות וצרכי החברה האזרחית. לדברי גידי גרינשטיין, מנכ"ל מכון ראות, ההתנהלות הנוכחית אינה מספיקה ויש לארגן את החברה הישראלית כרשת חוסן אזרחית.
לדבריו, בין השאלות המתעוררות בעקבות התרגיל - האם אם ששוהה בביתה בעת רעידת האדמה תהיה חייבת להישאר בבית או שתוכל לצאת לבתי הספר ולגנים כדי לוודא שילדיה בסדר? האם גננות יעסקו בלשמור על ילדי הגן או ירוצו לבדוק מה קורה עם ילדיהן שלהן?
עוד שאלות שיתעוררו - האם רופאים יישארו בבית או שירוצו לעזור בבית החולים, והאם בכלל מומלץ להיכנס לרכב פרטי עם תום רעידת האדמה?
בהקשר זה, הוציא מכון ראות מסמך הדן באי-היערכותה של החברה האזרחית במדינת ישראל לאסונות לאומיים.
אל מול אתגר מסוג זה, קובע גרינשטיין, יש לארגן את החברה הישראלית כרשת שכוללת "יחידות" בעלות יכולות ומשאבים בסיסיים לפעול באופן עצמאי ובזיקה הדדית במצבי משבר. הבסיס לטיפוחה של הרשת, לדבריו, הוא הטמעה של תרבות של מוכנות: ערכים, הרגלים ותבניות התנהלות בקרב אנשים, משקי-בית, ארגונים, עסקים ורשויות מדינה רבים.
ארגון החברה כרשת חוסן אזרחית, בהתחשב במהירות בה ניתן ליישם גישה זו ועלותה הנמוכה מאוד, עשוי להביא להצלת חייהם של אלפים בעת משבר ולתרום תרומה מכרעת לחוסן הלאומי והמקומי של ישראל.
