הביקור הראשון והיחיד שלי שם היה כל כך רחוק, שאני אפילו מטיל ספק בקיומו. כשאני מאלץ את הזיכרון אני רואה מקום מפוצץ באנשים שמחים, שרים, נהנים מטעם הניצחון. עכשיו, אחרי אין ספור אליפויות וגביעים, הגיע הזמן לחזור להיכל הכדורסל - שם כל ביקור שווה אליפות. גם שחקני מכבי ת"א לדורותיהם ידעו: אכלת במסעדת 206? סביר ששעה קודם לכן הרעדת את יד אליהו.
מסורת היא דבר חשוב. היא זו שהפכה את מכבי לאימפריה בארץ ובכל אירופה.היא זו שמחזירה אותה בכל פעם לחגוג, לאכול ולשתות במסעדה הוותיקה בשכונת צהלה. וגם אני, שאוהד את הקבוצה כבר יותר מ-20 שנה, מכבד את המסורת. טלפון אחד, טרמפ מהבית והיינו שם, עושים את דרכנו במדרגות שמובילות למסעדה למטה. שם למעלה נמצא הגלגול השני והמצליח מאוד של המסעדה - '206 דגים'. פירות ים זה נהדר, אבל באנו במוּד של חיות יבשה ולכן המשכנו לכיוון המרתף.
מדובר במוזיאון של ממש. את הקירות החליפו עשרות תמונות שכולן מכבי. הנה
שמעון מזרחי הנצחי, בצד השני הנפלד ושלף מניפים את גביע אירופה היוקרתי. גם שארפ שם, שאראס ו
מוני פנאן, שם נרדף למכבי שכבר לא ישוב. כל תמונה היא סיפור, לכל רגע על הקיר היה חלק בבניית המותג הכי חזק בישראל. התיישבנו תוך יראת כבוד למנצחים, וקדימה אוכל.
כשאתה מגיע למקום שכולו קלאסיקה, אתה חייב לפתוח במנה קלאסית, והרי אין יותר קלאסי מחומוס עם פטריות (30 שקל) וצלחת של כדורי פלאפל (14 שקל). החומוס של '206' הפך עם השנים למותג לא פחות חזק ממכבי, ואפשר להבין למה. הטעם הייחודי של חומוס לא תעשייתי, כזה שמכינים כמה מטרים ממך במטבח, עושה את ההבדל. מעליו נחה מנה גדושה של פטריות שלמות, חמות וטריות. הפלאפל הגיע במנה מכובדת מאוד של כדורים גדולים ופריכים, בהחלט מנה שמספקת את הסחורה, ודאי ביחס למחירה הזול יחסית. אני גם די בטוח שהייתה שם צלחת גדושה של זיתים דפוקים (על חשבון הבית), אבל אח שלי (הוא באמת אח שלי) דאג לנקות אותה בנחישות, בנחרצות ובמהירות.
בזמן שחיכינו לעיקריות העפתי עוד מבט בקיר הנוסטלגי וניסיתי לדמיין מי יהיה הדייר הבא על הקיר, והאם הוא יגיע כבר היום (חמישי) אחרי גמר הפיינל פור בכדורסל. ניצחון של מכבי בהיכל נוקיה ומישהו כבר יצטלם עם צלחת האליפות, בדרך לחיי נצח במוזיאון 206. כששאלתי מה עושים כשנגמרת העונה, קיבלתי תשובה ברורה: מ-ו-נ-ד-י-א-ל. תמונה של ליונל מסי או כריסטיאנו רונאלדו כנראה שלא תגיע הקיץ אל הקיר, אך לסועדים מובטחת חגיגת כדורגל: שידורים ישירים של המשחקים מדרום אפריקה, ובמהלכם תוגש בירה מהחבית ללא תחתית (בהזמנת ראשונה + עיקרית), במילים אחרות: לשתות עד שגם 0:0 ייראה כמו משחק העונה.
המלצר המליץ על פילה בקר 200 גרם (110 שקל), ואני רק עשיתי מה שאמרו לי. קיבלתי את הסטייק עשוי מדיום-וול, עסיסי ומתובל היטב, שהגיע גם עם פירה (תוספת אחת לבחירה מתוך ארבע).
האח הגדול צפה ממול, אבל גם לא נשאר מקופח. הוא אכל אנטרקוט 280 גרם (80 שקל) בתוספת מג'דרה, ודיווח על מנה מצוינת, אפילו יותר מהזיתים הדפוקים.
אכלנו את שאריות הצ'יפס שלקחנו כתוספת (10 שקל), לגמנו את מה שנשאר מהקולה, קינחנו בקרם בוואריה (24 שקל) של פעם, עם אגוזים ומלא סירופ שוקולד (מסורת כבר אמרתי?), וישבנו לדבר. על אוכל, על מכבי, על נוסטלגיה, על מורשת שהתחילה בגביע אחד ותמונה אחת. על כמה שיהיה נחמד להתחיל בעצמנו מסורת חדשה. ואם לא, אז לפחות להיות חלק מאחת ענקית שכבר קיימת שנים בשכונת צהלה.
