"בנק ישראל החליט בשבוע שעבר לטפל באופן נקודתי בבועה שעלולה להתפתח בשוק הדיור, גם אם לדעתנו היא עוד לא קיימת" - כך אמר (ד', 2.6.10) נגיד בנק ישראל,
סטנלי פישר, בנאומו בכינוס האגודה הישראלית לכלכלה.
הנגיד הסביר, כי הגישה המאקרו יציבותית (Macro Prudential Supervision) משמעותה שהרשות המפקחת מסתכלת במבט נרחב על כל השווקים במשק, ומנסה לאתר בעיות שעלולות להתפתח.
"הגישה של הפד, למשל, הייתה שלא לנסות לפוצץ בועות פיננסיות, אלא לטפל בהשלכות אחרי שהבועה מתפוצצת", הסביר פישר. "גישה זו הוכיחה את עצמה לאחר התפוצצות בועת ההיי-טק, וחיזקה את ביטחונם של המאמינים בה. אולם, אחת הבעיות היא שרבים מגדירים את המצב באופן דיכוטומי, כלומר, או שיש בועה או שאין. כיום ברור לנו, שיש מצבים בהם הבנק המרכזי אינו מעוניין להשתמש בריבית המוניטרית כדי לטפל בבעיות שמתפתחות במחירי הנכסים, ואז הוא צריך למצוא כלים אחרים".
הנגיד התייחס גם לתמורות בשער הדולר והאירו, ואמר כי "בנק מרכזי של משק קטן ופתוח לא יכול להיות אדיש לשער החליפין".
הוא הוסיף, כי "רבים טוענים שהבנק המרכזי לא יכול להשפיע על שער החליפין בטווח הארוך. אולם, כאשר עומד המשק בפני ייסוף חד עקב יבוא הון בהיקף נרחב לתוך המשק, ולא כתוצאה מתהליכי התאמה טבעיים למגמות העולמיות בחשבון השוטף המביאים לייסוף מדורג, לבנק המרכזי יש כלים להתמודד איתו".
הנגיד הסביר, כי בניגוד למצב של פיחות, אותו יכול הבנק המרכזי למתן באמצעות אספקת מט"ח לשוק שכמותו מוגבלת, הרי שבמצב של ייסוף הבנק המרכזי יכול לספק את הסחורה שהשוק רוצה, קרי, מטבע מקומי, והוא יכול לעשות זאת כמעט בלי סוף, תוך שהוא מגדיל את יתרות המט"ח.
גישת "יעד האינפלציה הגמיש" פועלת היטב הנגיד ציין, כי רוב הבנקים המרכזיים החשובים בעולם, למעט הבנק המרכזי האירופי, פועלים במסגרת של יעד אינפלציה, ובדרך-כלל המסגרת הינה של "יעד אינפלציה גמיש", כלומר, הבנקים מגדירים את משך הזמן שבו הם צופים לחזור לתוך יעד יציבות המחירים במידה והייתה סטייה מהיעד. הגורם העיקרי שמשפיע על משך הזמן בו ירצה הבנק להחזיר את האינפלציה לתוך היעד הינו רמת הפעילות במשק, והשפעת המדיניות המוניטרית עליה. כלומר, לבנקים המרכזיים יש למעשה יעד נוסף - יעד לצמיחה בטווח הקצר.
"גישת יעד האינפלציה, שהינה יחסית חדשה בהיסטוריה הכלכלית, מקנה למשק מאפיין חשוב - ציפיות אינפלציונית יציבות לטווח הארוך", טען הנגיד. "ניתן לראות, למשל, שברוב התקופה שמאז 2004 ועד היום, הציפיות האינפלציוניות לטווח של מספר שנים בישראל עומדות בסביבות מרכז היעד. אין זה דבר של מה בכך - יציבות זו בציפיות מקנה למשק יתרונות חשובים. כך, למשל, היא גורמת ליציבות בריבית הריאלית לטווחים הארוכים, גם בתקופות שבהן הריבית הקצרה עולה, וודאות שהיא חשובה לסקטור העיסקי. כמו-כן, היציבות בציפיות משפיעה על מתווה השכר, ועל דרישות השכר של העובדים".
