|
בית משפט השלום בת"א דחה בשבוע שעבר (25.5.10) את תביעתו של המתווך הותיק גבי רוטר, לדמי תיווך של 844 אלף שקל, בגין העסקה שבה קנה ג'רי שוורץ את בית סות'בי בת"א. שוורץ, מליונר קנדי, קנה את הבנין בסוף 2006 מחברת אלרוב, של אלפרד אקירוב, ב-8.5 מיליון דולר. רוטר הגיש תביעה נגדחברה ועמותה של שוורץ, ונגד נציגיו בארץ. לדבריו הוא היה המתווך "והגורם היעיל" שהביא לעסקה. השופטת תמר אברהמי דחתה את גירסתו וקבעה, כי המתווך האמיתי היה אריאל ויינבך (בנו של האדריכל יצחק ויינבך) אף שאיננו מתווך רשום. פסק הדין חושף את לוח הזמנים של העסקה, ואירועים מאחורי הקלעים: - מרץ 2005: אביב בושינסקי, נציגו בארץ של ג'רי שוורץ, פונה ללילך צורילוב, העובדת בחברת אלרוב, ומספר ששוורץ מחפש משרדים. צורילוב אומרת, שלאקירוב כמה נכסים למכירה, ובהם בית סות'בי, בשדרות רוטשילד 46. לדבריה, "אנחנו דורשים בעד הבנין 6 מיליון דולר". בושינסקי פונה (כנראה) לשוורץ, שאינו מגלה כרגע ענין בעסקה.
- תחילת מאי 2005: חנה הרשקוביץ, העובדת אצל בושינסקי, מבקשת מהמתווך רוטר לאתר לה משרד של 150 מ"ר בעבור המליונר היהודי-קנדי ג'רי שוורץ. רוטר והרשקוביץ’ חותמים על הסכם תיווך כדת וכדין, שאינו נותן לרוטר בילעדיות.
- 10 במאי(או תאריך סמוך): להרשקוביץ יש חדשות: היא מספרת לרוטר, ששוורץ רוצה בנין שלם, ומוכן גם לקנות. רוטר מציע להרשקוביץ את בית סות'בי.
|
|
- 17-16 במאי: רוטר והרשקוביץ’ מבקרים בבניין, וחותמים על הסכם תיווך חדש, ללא בילעדיות. בהסכם לא כתוב מהו המחיר המשוער של העסקה, ושוורץ ואנשיו טענו, שההסכם פגום. השופטת אברהמי דחתה טענה זו. בסעיף 9 בהסכם מתחייבים נציגיו של שוורץ להודיע לרוטר אם מתנהל מו"מ עם מישהו אחר, ולאפשר לו להיות שותף למו"מ. הרשקוביץ פונה במקביל גם למתווכים אחרים, המראים לה גם בניני משרדים ברחוב הירקון.
- קצת אחר כך: הרשקוביץ מספרת לבושינסקי על ההצעה של בית סות'בי. בושינסקי: "כבר הציעו לי את הבנין. בדקתי אותו. זה לא מעניין, אל תעסקי בכך".
|
|
- תחילת נובמבר 2006: ויינבך - שאינו מתווך רשום – פונה ביזמתו לבושינסקי ומציע לו למכירה את בית סות'בי. איך נודע לו על האפשרות לעסקה? באמצעות מישהו ממשפחת גינדי. ויינבך לבושינסקי: יצרתי קשר עם אלה שמר, מנהלת בכירה באלרוב (אחראית על נכסים של החברה – א.ל.). אני יכול לשכנע את אלפרד אקירוב, שימכור את הבנין לג'רי שוורץ, ולא לגאידמק".
- המשך נובמבר 2006: שוורץ נמצא באותה עת בביקור בישראל. בושינסקי מספר לו, שהבנין עומד למכירה. שוורץ נותן אור ירוק לנהל מו"מ. ויינבך יוזם פגישה משולשת אקירוב-שמר-בושינסקי. שוורץ נוקב במחיר. אקירוב דוחה את ההצעה. ויינבך מסייע להציע מחיר גבוה יותר. המו"מ מתקדם.
- 27 בנובמבר: חברה של שוורץ קונה את הבנין ב-8.5 מיליון דולר.
- קצת אחר כך: שוורץ ואנשיו משלמים לויינבך 116 אלף שקל. אין אלו דמי תיווך, כי ויייבך אינו מתווך רשום, אלא תשלום המוגדר אחרת. גבי רוטר טוען: ויינבך היה "מתווך קש", ושילמו לו כדי שלא יצטרכו לשלם לי. בית המשפט לא קיבל בשבוע שעבר טיעון זה.
- 2007: ויינבך מגיש את התביעה.
25.5.10 : השופטת אברהמי דוחה את התביעה. היא לא מתרשמת מהסעיף בחוזה, שלפיו מתחייבים אנשיו של שוורץ לדווח לרוטר על מו"מ. היא מחייבת את רוטר לשלם הוצאות נמוכות, 10,000 שקל.
|
|
מכאן ואילך שורר שקט, שאפשר להבין אותו לאור דבריו האחרונים של בושינסקי. אחרי שנה וחצי, ב-28 בנובמבר 2006, קורא רוטר להפתעתו ידיעות בעתונים, שלפיהן קנה שוורץ את הבניין ב-8.5 מיליון דולר. הוא שלח מכתב ל"קרן הישג" (עמותה ישראלית הקשורה בשוורץ) ולבושינסקי, ודרש דמי תיווך של 2%, שהם 844 אלף שקל. דרישתו נדחתה, וב-2007 הגיש תביעה משפטית. במהלך המשפט התבררו העובדות הבאות: - בשנה וחצי שבין מאי 2005 לנובמבר 2006 לא פעל רוטר לקידום העסקה. התברר, שהוא אף אינו מכיר את הרישום בטאבו, ולא היה בקשר עם אקירוב או אנשיו. לדבריו, ניהל שיחות טלפון בעניין העסקה, אך אין מסמכים או הוכחות לכך.
- אוקטובר 2006: על-פי פרסום בעיתונות, מכר אקירוב את הבנין לארקדי גאידמק. מתברר, שהפרסום אינו נכון: יש מו"מ, אך לא סוכמה עסקה.
|
|