כחמש שנים לאחר פינוי התושבים היהודים בחבל עזה ובצפון השומרון עומד שיעור התעסוקה שלהם על כ-65% ושיעור אבטלתם על כ-14%. כך עולה (יום ג', 15.6.10) מניתוח שערך מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת לקראת פרסומו של דוח ועדת החקירה של מפוני חבל עזה.
המינהל עורך בחמש השנים האחרונות מעקב שוטף אחרי אוכלוסיית המפונים וההשתנות במצב תעסוקתם. בשנים האחרונות מראיין המינהל כ-2,000 משקי-בית המהווים בסיס לניתוח וההערכות בתחום זה. בימים אלו התחיל המינהל לראיין את סקר המעקב האחרון בתום 5 שנים מהפינוי.
להערכת משרד התמ"ת, בשנים הבאות ככל הנראה יתקבע שיעור התעסוקה הנוכחי על רמתו הנוכחית. יש להדגיש כי מדובר בשיעור תעסוקה הנופל משמעותית ושיעור אבטלה הגבוה באופן ניכר בהשוואה למצבם התעסוקתי של המפונים לפני הפינוי. לפני הפינוי עמד שיעור התעסוקה על כ-85% ושיעור האבטלה על קרוב ל-1%.
על-פי הערכות המינהל, יפסיד משק בית של שכירים שפונה כ-1,500 שקל בממוצע לחודש במונחים כספיים של היום, בעיקר בשל שתי הסיבות: העובדה שמספרם הממוצע של מפרנסים במשק בית לאחר הפינוי ירד - דבר שפגע בסך מקורות ההכנסה של משק הבית, ובשל השכר הנמוך יותר שחלק גדול מהעובדים המפונים משתכרים כיום בהשוואה למצב לפני הפינוי.
הנתונים מראים כי כ-55% מהמפונים השתכרו בעבודתם האחרונה בעת שרואיינו פחות מהשכר החודשי שקיבלו בעבודתם האחרונה לפני הפינוי, ודיווחו על חוסר שביעות רצון בשל כך. כ-20% דיווחו ששיפרו את שכרם בעבודתם הנוכחית בהשוואה לשכרם לפני הפינוי.
עם זאת, בניגוד להערכות שהסתמנו לפני הפינוי ובתחילתו, לא נמצא כי רצונם של המפונים לשמור על המשך חייהם במסגרת ישובים קהילתיים תוך התרכזות בדרום כמעט שלא פגע בסיכויי תעסוקתם, בעיקר בשל הצמיחה הגבוהה יחסית שהמשק היה נתון בו בשנים האחרונות ובעת שהמפונים השתלבו מחדש בשוק העבודה.
המחקר מציין כי העובדה שהמדינה לא העבירה את הטיפול בתעסוקה של המפונים בשנתיים האחרונות לגורמים מקרב המגזר השלישי, המקובלים והמיומנים בטיפול ב'גרעין הקשה' של אוכלוסיית המפונים שלא הצליחה להשתלב בשוק העבודה, הפחיתה מסיכוייהם של חלק ממשקי הבית לחזור ולהשתלב בשוק העבודה בכלל ובקרב ה'גרעין הקשה' בפרט.
שיעור המקבלים טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי מסך המפונים על-פי דיווחיהם הינו גבוה ביותר בשנים האחרונות והוא איננו משתנה ועומד על כ-50%. שיעור דומה מקרב המפונים הדגישו בסקרים כי הם חשים פחות ביטחון תעסוקתי כיום בהשוואה לעבודתם טרם הפינוי. כמו-כן, שיעור גבוה של המפונים עדיין מדווחים על חוסר יכולת לישון בשל דאגות, תחושת לחץ עד כדי תחושת דיכאון, תוך כדי הרעה במצב בריאותם.
לסיכום, מניתוח ראשוני של חמש השנים האחרונות, עולה כי הפינוי פגע בעיקר בתעסוקתם של אוכלוסיות מבוגרות וכן עצמאים. עיקר הפגיעה שלו הייתה ביכולת ההשתכרות של אנשים וכן במצבם הפסיכולוגי-נפשי של רבים מהמפונים בכלל והעובדים כיום בפרט.