היום לפני 62 שנה, ב-20 ביוני 1948, נפתחת אש על ספינת האצ"ל אלטלנה. אחת הפרשות העצובות בהיסטוריה החדשה של ארץ ישראל.
את האונייה "אלטלנה" רכשו אנשי ארגון האצ"ל לצורך הבאת נשק ולוחמים לישראל. האונייה הייתה אמורה להגיע לחופי הארץ ב-15 במאי 1948, אך בשל עיכובים הגיעה רק שלושה שבועות מאוחר יותר, ומאוחר מדי - לאחר שהאצ"ל כבר חתם על הסכם הצטרפותו לצה"ל (1.6.1948).
על-פי ההסכם, ארגון האצ"ל היה אמור להפסיק כל פעולה של רכישת נשק באופן עצמאי. בעקבות כך ניסה מנחם בגין, מפקד האצ"ל, לעכב את הגעתה של הספינה לארץ ומשלא הצליח נערכה פגישה בנושא בין ראשי האצ"ל ובין ראש הממשלה דאז,
דוד בן-גוריון.
בין הצדדים ניטש ויכוח נוקב - בן-גוריון הסכים כי האונייה תעגון בחוף מרוחק (במטרה להסתירה מפקחי האו"ם), אך דרש כי הציוד שעל סיפונה יועבר כולו לצה"ל. ראשי האצ"ל, מצידם, דרשו כי כ-20% מהנשק יועבר ללוחמים שלהם לצורך הגנת ירושלים, והיתרה תועבר ליחידות של מגויסי האצ"ל בצה"ל.
בן-גוריון ראה בדרישת האצ"ל ניסיון למרד ולהקמת "צבא בתוך צבא", ובישיבת הממשלה השבועית הוחלט לאשר לצבא שימוש בכוח נגד האונייה ויצאה הוראה להחרים את האונייה על נשקה. בן-גוריון היה תקיף מאוד בדעתו לדרוש מבגין כניעה ללא תנאי ומסירת כל הנשק לצבא.
"אלטלנה" הגיעה לחופי כפר-ויתקין ביום ראשון, 20 ביוני 1948, בשעות אחר-הצהריים המאוחרות. מיד החלו בהורדת האנשים לחוף ובהעברתם למקומות קליטה שונים, ולאחר מכן החלו בפריקת הציוד הצבאי. מנחם בגין היה גם הוא בין הממתינים לאונייה בחוף וקיבל את פני הבאים בהתרגשות.
במקביל כיתרו חיילי חטיבת "אלכסנדרוני" את כל אזור כפר ויתקין. מפקד החטיבה, דן אבן, הוציא מכתב אולטימטום, לפיו על מנחם בגין להחליט בתוך עשר דקות על העברת הנשק לידי צה"ל. הוא נתקל בסירוב, והחלו חילופי יריות.
בשלב זה הורו ראשי האצ"ל לשלוח את הספינה מכפר ויתקין לחופי תל אביב. הם קיוו ששם יוכלו לרכז מספר גדול יותר של תומכים ואוהדים, ולקיים הידברות עם הממשלה הזמנית על פריקת יתרת הנשק בשלום.
אך מיד עם הגיעה לתל אביב, הורה בן-גוריון להפגיז את האונייה. בגין, שעלה לפני כן על סיפון אלטלנה, אסר על אנשיו להגיב כדי לא להחריף את העימות. למרות שהונף דגל לבן לאות כניעה, לא פסקה האש שנורתה לעבר הניצולים, שהיו בלתי חמושים. 16 אנשי אצ"ל נהרגו במהלך ההפגזה, חלקם ניצולי שואה מתנדבים באצ"ל וכן שלושה מחיילי צה"ל.
