חוקרים פסיכיאטריים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת קליפורניה שבסן דייגו (UCSD) דיווחו על ממצאים חשובים ממחקר בחולים עם הפרעה דו-קוטבית (מאניה דפרסיה) ושסעת (סכיזופרניה).
גישה חדשה - המוגנת על-ידי פטנט - שפותחה ב-UCSD בעזרת יחידה חדשנית המכונה "LifeShirt" (חליפת הצלה) - מעין אפוד ממוחשב העוקב ללא הפסקה אחר תנועותיו של המטופל - הראתה דפוסי תנועה שונים בחולים הסובלים משתי ההפרעות. היחידה, המיוצרת על-ידי חברת VivoMetrics, עוקבת אחר תנועות היפראקטיביות (פעילות יתר) ואחר תנועות חוזרות ונשנות, ואוספת נתונים על הנשימה, קצב הלב ופעולות פיסיולוגיות אחרות.
בזמן לבישת החליפה, תנועות המטופלים מתועדות בעזרת מצלמה המותקנת בתקרה והצילום מומר לדפוסי תנועה המאפיינים את השלב המאני של ההפרעה. חולים עם הפרעה דו-קוטבית מציגים בדרך-כלל התנהגות היפראקטיבית וכן טווח רחב של התנהגות חקרנית כשהם נמצאים בסביבה חדשה. חולי שסעת, מצד שני, מציגים תנועות הרבה יותר מוגבלות.
כאשר מדובר בחולים מאוד סימפטומטיים, לרופאים קשה לפעמים לאבחן אם החולה מבטא סימנים של שסעת או של הפרעה דו-קוטבית. במסגרת המחקר, החוקרים גילו כי חולים בשתי הקבוצות הראו דפוסים שונים של התנהגות חקרנית בסביבה חדשה.
הפרעה דו-קוטבית - עיבוד מידע שונה הם ציינו כי המעקב אחר דפוסי ההתנהגות בחולים מבוסס על מחקרים מקבילים בחולדות ובעכברים. כאשר בעלי החיים קיבלו תרופות כמו אמפטמינים (חומר כימי הממריץ את מערכת העצבים המרכזית) או שהיו עם חריגויות גנטיות ששינו את הכימיה במוח, ניתן היה לזהות אצלם תנועות חריגות ומיוחדות. התרופות המשמשות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית מנרמלות התנהגויות ומחשבות אלו.
ה"LifeShirt", וניתוח הנתונים של התנועות החקרניות של המטופלים איפשרו לחוקרים למדוד את הנתונים השונים בצורה מדויקת בזמן שהמטופל נע בחופשיות. לדבריהם, מדובר בגישה מבטיחה שתוכל לעזור ללמוד על תפקוד החולים הסובים מהפרעה דו-קוטבית.
החוקרים גילו גם כיצד חולים עם הפרעה דו-קוטבית מסננים או מנפים מידע לא חשוב מהסביבה. לדבריהם, לחולים עם הפרעה דו-קוטבית יש קושי בסינון מידע מופרז או מידע לא חשוב, מה שעשוי להוביל להתנהגות לא נאותה המזוהה במהלך השלב המאני של ההפרעה. במהלך אפיזודות כאלו, החולים מבטאים תחושה מוגזמת של יכולותיהם, מדברים מהר מאוד ומציגים תנועות מוטוריות מוגזמות. התנהגויות אלו נובעות מליקוי במערכת המוח המווסתת את ההתנהגות.
החוקרים מקווים כי על-ידי חקר סריקות מוח או אותם מנגנונים מסננים בחולים מאניים לפני ואחרי שהם מטופלים בתרופות, ניתן יהיה להשוות את התוצאות לאלו שנאספו ממחקרים בעכברים. במידה שניתן יהיה לעשות זאת, הרי שהעכברים ישמשו לפיתוח תרופות חדשות ומשופרות רק בעזרת צפייה בדפוסי התנועה שלהם ובדרך בה הם משתנים לאחר הטיפול התרופתי. הממצאים הקולקטיביים יוכלו גם לאפשר תובנה עמוקה יותר של חוסר האיזון הכימי ושל החריגויות הגנטיות התורמות להפרעה דו-קוטבית.