בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בראשות השופט לובוצקי, קיבל באחרונה את תביעתו של יוסף מוצפי נגד בנק לאומי, בו החל לעבוד בשנת 1998, בהיותו בן 57, והוחתם על חוזה העסקה שכותרתו "הסכם קשישים", שעליו הוחתמו עובדים שהצטרפו לבנק כאשר גילם עלה על גיל 55.
חוזה ההעסקה מעניק לעובדים במסגרתו תנאים פחותים מאלה המוענקים במסגרת "חוקת העבודה" החלה על כל עובדי הבנק. מדיניותו של הבנק הייתה לאפשר לעובדי "הסכם הקשישים" להיות מועסקים עד גיל 72, אולם כעת הבנק מפטרם בהגיעם לגיל פרישה ומכאן התביעה.
השופט לובוצקי קיבל את עמדת נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, שהוגשה לבית הדין באמצעות עו"ד שרון אברהם-ויס, נציבת שוויון ההזדמנויות במחוז תל אביב והמרכז, שהצטרפה לתיק. את מוצפי ייצג עו"ד אלכסנדר ספינרד.
בית הדין קבע כי הסכם הקשישים של בנק לאומי מהווה הפליה פסולה מחמת גיל: "...במקרה שלפנינו, הודה הבנק בריש גלי כי הסכם הקשישים נערך ונחתם במקורו לשם קבלתם לעבודה והעסקתם של עובדים בני 55 שנה ומעלה. כאשר אין חולק כי הסכם הקשישים קובע תנאי עבודה נחותים מאלה הקבועים בחוקת העבודה. לאור האמור, ועל-פי פסיקתו המפורשת של בית הדין הארצי בעניין נקש, הרי שיש לקבוע כי הסכם הקשישים מפלה באופן פסול את אלה המועסקים מכוחו, רק בשל גילם".
השופט לובוצקי הוסיף: "מנגד, לא השכיל הבנק להביא ולו בדל של ראיה על-מנת להוכיח טענתו כי הסכם הקשישים שינה במרוצת השנים את תכליתו ומשמש בפועל להעסקתם של עובדים בלתי מקצועיים נוספים בבנק, ללא קשר לעניין הגיל טיעון שיכול היה להתקבל כלגיטימי, לאור הפסיקה בעניין נקש, אילו היה מוכח ברמה הראויה. יש אפוא לקבל את עמדת עו"ד התובע, ועמדתה של נציבת שוויון ההזדמנויות, ולקבוע כי הבנק נקט ב'הפליה פסולה', שעה שערך וחתם על הסכם קיבוצי שנועד מראש להעניק תנאים נחותים למגזר מסוים של עובדים - אלה בני 55 ומעלה - ומחמת גילם".
עוד הוסיף השופט כי חרף העובדה שהסכם הקשישים איפשר בעבר לעובדים להיות מועסקים עד גיל 72, הרי שכפיית פרישה בגיל 67, גיל הפרישה על-פי חוק, אינה מהווה פיטורין שלא כדין.