פרקליטת מחוז תל אביב, עו"ד רות בלום-דוד, והפרקליטה עו"ד אריאלה סגל אנטלר, שהייתה התובעת במשפט השר לשעבר
חיים רמון עתרו לבג"צ (ב', 28.6.10) בדרישה שבית המשפט יבטל את המסקנות וההמלצות האישיות הפוגעניות שנקבעו ביחס אליהן בחוות הדעת של מבקר המדינה שהתייחסה לליקויים בשימוש בהאזנות סתר במהלך משפט רמון.
"בעתירה מתבקש בית המשפט לקבוע שהעותרות לא הפרו שום נורמה, שלא פעלו ברשלנות, וכי אין, בשום אופן, בסיס לפגיעה כלשהי בהן", נכתב בעתירה.
מלבד הטיעונים לעניינה של האזנת הסתר טוענות העותרות כי מבקר המדינה חרג מסמכותו מכיוון שהממשלה הטילה עליו לתת חוות דעת בנושא האזנות סתר בחקירות פליליות, ולא ביקשה ממנו חוות דעת בפרשת השר רמון.
עוד נטען בעתירה שחוות דעת מסוג זה שהטילה הממשלה על מבקר המדינה למסור לה, אינה מהווה דוח ביקורת. "המבקר התבקש בה להביא את עמדתו הנורמטיבית בנושא האזנות סתר, כשהיא צופה פני עתיד, ואת הסטנדרטים הראויים שיש לקבוע בנושא שעל הפרק. במקרה זה, חרג המבקר מסמכותו, קבע מסקנות אישיות כלפי בעלי תפקידים, והמליץ לבחון נקיטת הליכים משמעתיים נגדם. הסקת מסקנות אישיות והמלצה לנקוט בסנקציות אישיות במסגרת חוות דעת, היא חריגה מסמכות. המבקר חרג במקרה זה אפילו מן המסגרת של דוח ביקורת רגיל, ונהג כבית משפט או ועדת חקירה, תוך שהוא קבע מסקנות הפוגעות בשמן הטוב של העותרות ובמוניטין המקצועי שלהן, מבלי שאיפשר להן את זכות החקירה הנגדית וכד', ומבלי שאיפשר להן זכות
שימוע כראוי", כתבו.
לטענת העותרות, קביעתו העיקרית של המבקר ביחס לעותרות מתייחסת לאי העברת מספר שיחות שנקלטו בהאזנת סתר, לעיון ההגנה. העותרות טוענות שהשיחות לא הועברו להגנה משום שהן לא ידעו על קיומן, וכי מיד לאחר שדבר קיומן נודע להן ונבדק על ידן, השיחות הועברו להגנה.
עוד טענו כי מבקר המדינה קובע בדוח שעו"ד בלום-דוד הייתה צריכה לדרוש מן המשטרה את דפי ההפקה של האזנות הסתר, המפרטים את כלל ההאזנות שבוצעו בתיק.
"קביעה זו שגויה, שכן אין כל נורמה המחייבת את הפרקליטות לראות את דפי ההפקה, וקיומה של נורמה המחייבת אותה לעשות כן אינו מעשי", נכתב בעתירה. לדבריהן, הפרקליטות מחויבת לעיין רק באותן שיחות שהמשטרה הגדירה אותן כרלוונטיות או נוגעות לפרשה הנחקרת.
בנוסף, קבע מבקר המדינה שעו"ד סגל-אנטלר, שהייתה בחו"ל במועד הגשת כתב האישום, הייתה צריכה לשוב ולבדוק, לקראת תחילת ניהול המשפט, שכל חומר הראיות הרלוונטי הועבר לידי הסנגוריה. "גם קביעה זו היא שגויה", ציינו.
"האזנות סתר מוגדרות כחומר חקירה רק אם סווגו על-ידי המשטרה כ"רלוונטיות" או "נוגעות" לפרשה הנחקרת. במקרה זה, לא כללה המשטרה בחומר החקירה שהועבר לפרקליטות ובתיק המודיעין שהוצג לה שיחות מסוימות, למרות שבפועל היו "רלוונטיות" או "נוגעות" לעבירה של מעשה מגונה, שבה נחשד השר רמון", כתבו בעתירה.
עוד ציינו כי בישיבת המודיעין, שבמסגרתה הוצג תיק המודיעין בפני עו"ד רות בלום-דוד, הוצג מזכר של ראש מחלק האזנות סתר ביאח"ה, שסיכם את כל ההאזנות בתיק רמון.
"במזכר זה צוין שנקלטו שש שיחות רלוונטיות בלבד, וכן צוין, במפורש, שאין תמלולים נוספים. משמעות הדבר היא שעל-פי המצג שיצרה המשטרה, היו רק שש שיחות רלוונטיות בפרשת השר רמון. מכיוון שכל שש השיחות הללו היו קשורות לחשד לביצוע עבירת הדחה בחקירה ע"י אחרים, עבירה שהשר רמון כלל לא נחשד בה, ומכיוון שהוחלט שאין ראיות להגשת כתב אישום בעניין הדחה בחקירה, החליטה עו"ד בלום-דוד, עפ"י נהלי הפרקליטות, להפריד את התיקים, ולגנוז את התיק העוסק בהדחה בחקירה ביחד עם שש השיחות הקשורות בו. העותרות לא ידעו שקיימות שיחות נוספות, שקשורות בדרך כלשהי לעבירת המעשה המגונה שיוחסה לשר רמון, וכאשר נודע להן הדבר, הועברו השיחות להגנה".
לטענת העותרות, התלות ההדדית בין המשטרה לפרקליטות מחייבת קיומם של יחסי אמון בין שתי הרשויות. הפרקליטות חייבת להסתמך על הצהרות שניתנות על-ידי המשטרה בעניינים המצויים באחריותה.
"לא ראוי ולא ניתן לקבוע סטנדרט התנהגות המחייב את הפרקליטות לגלות חשדנות כלפי דיווחי המשטרה, כשאין כל סיבה לחשדנות כזו. ציפייה שהפרקליטות תדרוש קבלת דפי ההפקה כאשר המשטרה מציינת במפורש שאין תמלילים רלוונטיים, ותעבור פעם נוספת על עבודת המיון והסיווג של המשטרה, שפעמים רבות מתייחסת לאלפי שיחות, תיצור כפל עבודה, ואינה סבירה".
