לאחרונה אני פוחדת לפתוח סמ"סים. אני לא חוששת מסמ"סים עם אבקת אנתרקס (זוכרים את המעטפות ההן?), אלא מעוד הודעה של קק"ל המדווחת כי "שריפת ענק משתוללת ברגעים אלה ביער הבעש"ט/לכיש/כרמל". למקרא כל הודעה כזו שותת ליבי צער, יודע שתוך שעות יסומס הסיכום - "השריפה כילתה אלפי דונמים, חשד להצתה".
יערות ארצנו היו למשיסת פחם, אך הטלוויזיה רוחצת בניקיון אדישותה. הטרור האקולוגי מעורר פיהוק בגודל צידנית אצל עורכי המהדורות, המקצים לנושא פיקסלים תועים. על הזמנת מומחים ללוחמה בטרור שידסקסו באולפן את פיגועי החריכה, אין מה לדבר.
גם הממשלה טומנת ידיה. לא שמעתי שהקבינט התכנס לדיון בדרכים להצלת היערות שנותרו. מדוע לא לרתום איזו פיסת לוויין למשמורת עליהם? כשהלוויין ישגר צילומים ראשוניים של פריצת אש, אפשר לדפדף בשידורים שלו מדקה או שתיים קודם לכן, להתביית על המצית ומסלול הבריחה שלו - ולשגר את כוחות הביטחון והכיבוי (ולא, לא התייעצתי עם רפא"ל אם זה אפשרי). אך הממשלה מתייחסת לשריפות כאל כוח עליון, ומאפשרת לשונאי ארצנו להמשיך להתענג על עסיסה האדמוני של אש הכמעט-תמיד. קשה שלא להרהר שאם המציתים היו מתעסקים עם הפאונה והפלורה של יש"ע, ממשלת יש"ע הייתה כבר מציבה בשטח פטרולים מסיביים של שמירה והרתעה.
ובעוד ריבואות של חי-צומח הופכים לישימון שיתעורר מתרדמת הפיח שלו רק בעוד חמישים שנה, הערוצים המסחריים שלנו עסוקים בהמשך כהונתם כשאמאנים של הריקנות. אחד השאמאנים הוא 'לידיעת הגולשים', תוכנית המגישה לצופים כופתאות אינטרנט במגוון מילויים ביזאריים: סרטי אנימציה יפניים, או סרטון שבו נשמע מטייל נאנח וגונח מרוב התפעלות לנוכח קשת שהזדהרה בשמיים. "כדאי לכם להנמיך את הווליום, כדי שלא תחשבו שאתם נמצאים בערוץ אחר", רמז המנחה לגוון הכחלחל של פסקול האייטם, בהבעה של מהוגנוּת מתחטאת. גם תוכניות לילה אחרות, כמו 'היום שהיה' ואפילו 'לילה כלכלי', מתייחסות למציאות כאל ספקית תוכן של אנקדוטות, כגון: יעל בר-זוהר כועסת על איזה מראיין וקמה באמצע. ותודה לערוץ 2 הדואג לעימול הקוגניציה שלנו.
ייתכן שאויבינו הבינו שלא רק ערוץ 2 מתייחס למציאות כאל ספקית אנקדוטות - גם הציבור הישראלי וממשלתו רואים בטבע אנקדוטה לצורכי בידור. נו, אז הטבע קצת מעשן לאחרונה... (אולי בגלל זה מחלקים לנו מסיכות גז). בעודי כותבת שורות אלה מגיע דיווח על שריפה ביער ביריה. חבל שהסלולרי שלי, דור מינוס שלוש שחורך לי את האוזן כמו מיקרוגל, לא יודע לסנן סמ"סים, ובמיוחד כאלה שנוטעים בך תחושת חוסר אונים של חתלתול שנולד באי תנועה.
ואגב, אם היערות יתמעטו עד מאוד, המטייל הישראלי יכול לפקוד אתרים מלבלבים חלופיים, השרויים כעת בתקופת צמיחה: מעוזי חיזבאללה, הנמצאים בשיא פריחתם.
