לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה (יום ב', 19.7.10) תביעה אזרחית בסכום של 45 מיליון שקל, ע"י 455 מקורבנות הונאת הענק המכונה "הונאת קבוצת ריאליטי". התובעים מיוצגים על-ידי עוה"ד עובדיה גבאי, מיכאל דבורין, יצחק בם ועובדיה כהן מהמשרדים בם, דבורין, כהן ושות' ועובדיה גבאי ושות'.
מלבד האחראים הישירים להונאה - ובראשם רוני פרל, הוגשה תביעה גם נגד
בנק הפועלים, משטרת ישראל, הממונה על הגנת הצרכן, המפקח על הבנקים, חברת הפניקס הישראלי ואח', אשר, לטענת התובעים, "תרמו ברשלנותם ל'הצלחה' המסחררת של ההונאה שגרמה לקורבנותיה נזק של עשרות מיליוני שקלים". כמו-כן, רשות המיסים, אשר קיבלה תשלומי מס בגין עסקות התרמית, נתבעת להשיב כספים אלו.
כזכור, רוני פרל עצמו נידון בחודש מאי האחרון ל-5 שנות מאסר בפועל בגין מעשיו. כמו-כן, נגזר עליו לשלם פיצוי של מיליון שקל לקורבותיו ולשלם קנס בסך 100 אלף שקל.
כתב התביעה הארוך והמפורט מונה כ-300 עמודים ועוד 800 נספחים (ובסך-הכל למעלה מ-2,000 עמודים) ומגולל את סיפורן של 250 משפחות מקורבנות ההונאה.
ע"פ כתב התביעה, במשך ארבע שנים רוני פרל הוציא ממאות אזרחים עשרות מיליוני שקלים בתואנות שווא שונות ומשונות באמצעות עסקות פיננסיות כוזבות. בתחילה הוא הציע לשחרר אותם מחבויות ליחידות הנופש שבבעלותם תמורת תשלום של עשרות אלפי שקלים ולאחר מכן הציע "השקעות משתלמות במיוחד" והוציא כך עשרות מיליוני שקלים מקורבנות תמימים, רובם קשישים ואנשים בגיל העמידה.
"החשדות היו ידועים לגופי האכיפה מ-2004, אך איש לא חקר" עוד נטען, כי רשויות רבות קיבלו דיווחים על החשדות להונאה כבר החל משנת 2004. לטענת התובעים, המשטרה לא חקרה טענות אלו, הממונה על הגנת הצרכן התעלם מהן, והמפקח על הבנקים לא שעה להתראה מפורשת שנשלחה אליו בעניין הבנק הפרטי הענק המתנהל תחת אפו על-ידי רוני פרל וחבריו.
חלק נכבד מן התביעה מוקדש לתרומתו של בנק הפועלים להצלחת ההונאה. לטענת התובעים, הבנק איפשר לרוני פרל לנהל את חשבונות החברות באמצעות אשת קש מן היום הראשון. אל החשבונות הפקיד פרל את ה"פידיון" מעסקות המרמה ומשם הבריח את הכספים ליעד בלתי ידוע בדרכים שונות ומגוונות, לרבות באמצעות אנשי השוק האפור. החשבונות בבנק הפועלים שימשו תחנת מעבר. נטען, כי לבנק היה ידוע כי מאחורי כל החשבונות עומד רוני פרל, שלו היסטוריה בנקאית מפוקפקת וחלק מחשבונותיו הוגבלו קודם לכן. עוד נטען, כי הבנק איפשר לפרל להדפיס עשרות אלפי שיקים בבית הדפוס של הבנק ושעליהם התנוססה החתימה של אשת הקש, בניגוד לכללי הבנקאות התקינה האוסרים הדפסת שיקים חתומים. את הצ'קים האלה, שלא היה להם כל כיסוי, פיזר פרל בין קורבנותיו כבטוחה להשקעות בפירמידה שיצר.
עוד נאמר, כי גם כאשר נודע לבנק הפועלים כי רוני פרל אומר ל"משקיעים" שיש לו קרן משותפת עם בנק הפועלים, קרן אשר לא הייתה ולא נבראה, ובכך מפתה אותם לשים עוד ועוד כספים על קרן הצבי, הבנק לא מנע את המשך הפעילות התרמיתית ואיפשר בכך לפרל להמשיך ולרמות את קורבנותיו.
כדי לשוות למרמה מימד של אמינות, נטען עוד כי רוני פרל עשה ביטוח חיים בחברת הפניקס והציג את הביטוח כמכסה את עסקות המרמה עצמן, פעולה שגרמה לקורבנות להאמין שהכסף שהם מפקידים בידי רוני פרל מבוטח בידי הפניקס הישראלי. התובעים טוענים כי גם אחרי שנודע לפניקס כי זהו אופן השימוש שרוני פרל עושה בפוליסת הביטוח, למעט דרישה להפסיק את הדבר, לא עשתה החברה דבר על-מנת לוודא כי השימוש התרמיתי בפוליסה אכן נפסק, ולא דאגה ליידע את קורבנותיו של פרל שהיו רשומים כמוטבים בפוליסת הביטוח שלמעשה הפוליסה אינה מבטחת את כספם. הגם כשקורבנות חדשים צורפו על-ידי פרל כמוטבים לפוליסה, נטען כי פניקס לא גילתה עניין במספר ההולך והגדל של המוטבים ולא דאגה להפסיק את השימוש התרמיתי בפוליסה שלה.
"למעשה כל המנגנונים שהיו אמורים לגלות את המרמה כבר בראשיתה ובוודאי בהמשך, ולהגן על הציבור בפניה נרדמו בשמירה. עתה אלו שנרדמו בשמירה נדרשים לשלם בגין רשלנותם, נטען בכתב התביעה. עוד נאמר כאמור, כי מכל עסקות המרמה רוני פרל דאג לשלם מס כחוק וכספים שהושגו במרמה הגיעו לרשות המיסי. עתה טוענים התובעים שעסקות המרמה אינן תקפות ולכן רשות המיסים אינה יכולה להינות מכספים ששולמו על עסקות אלו.