כשמדברים על מהירות האינטרנט בישראל נוטים לדבר, ובצדק, רק על מהירויות ההורדה. אכן, מהירות ההורדה היא שקובעת את רוב חוויית הגלישה שלנו, אך אסור לשכוח שתקשורת האינטרנט היא דו-סטרית במהותה וכוללת גם העלאה של קבצים.
כשאנחנו שולחים אימייל כבד, או מעלים תמונות לפייסבוק, אנחנו נשענים על קצב ה-Upload (העלאה) של חיבור האינטרנט שלנו. מהירות ה-Uplaod חשובה במיוחד לגיימרים, שמשחקים במשחקי רשת על בסיס תקשורת דו-סטרית, אבל היא חשובה גם לגרפיקאים וגם למשתפי קבצים.
בתחום הזה מצבנו לא מזהיר, בלשון המעטה. האות A בראשי התיבות ADSL מציינת את המלה א-סימטרי, מה שמצביע על כך שקצב ההעלאה שאנחנו מקבלים אינו זהה לקצב ההורדה. הן בבזק והן ב-HOT נהוג לתת לנו קצב Upload שהוא כעשירית מקצב ה-Download (ההורדה) שעליו אנחנו משלמים. אם חיבור האינטרנט שלנו הוא 2.5 מגה-ביט בהורדה, קצב ההעלאה המקסימלי אותו נקבל הוא 250 קילו-ביט לשנייה.
שתי החברות נדיבות עוד פחות בקצבים הגבוהים יותר: גם במהירות ה-NGN וה-UFI של 10, 12, 15, 20, ו-30 מגה-ביט בהורדה, החברות מאפשרות לנו קצב העלאה של מקסימום 1 מגה-ביט לשנייה. התוצאה היא שבמדד ה-netindex אנחנו במקום לא מחמיא בקצב ההורדה - מספר 60 בעולם, אך בהעלאה אנחנו במקום מעליב - 98 בעולם. בנושא הזה, כניסה אפשרית של חברת החשמל לענף עשויה לשפר את המצב. טכנולוגיית הסיבים שבה תפעל חברת החשמל מבטיחה מהירויות סימטריות - קצב זהה בהורדה ובהעלאה.
מבחינה צרכנית מומלץ לבדוק אם באמת מקבלים את מהירות האינטרנט שמשלמים עליה. האתר המתאים לבדיקה כזו הוא speedtest.net. בדיקת המהירות באתר אמינה, אך האתר בודק רק את המקטע בין הבית לספקית האינטרנט. אתר אחר בשם
www.miniurl.com/48154) dslreports) מאפשר לבצע בדיקת הורדה בפועל מול שרת בחו"ל, וכמעט תמיד התוצאות בבדיקה כזו הרבה יותר נמוכות.
הנתון לא צריך להפתיע כל גולש שעובד מול אתרים בינלאומיים: הם זוחלים בהשוואה לאתרים הישראלים. הסיבה לתופעה המרגיזה הזו היא שספקיות האינטרנט הישראליות פשוט אינן קונות רוחב פס מספיק מחו"ל מחברת מד-נאוטילוס (בעלת הכבל התת מימי היחיד לישראל).