בחפירה ארכיאולוגית מטעם רשות העתיקות, שבוצעה לאחרונה במסגרת עבודות לסלילת כביש על-ידי המועצה האזורית עמק יזרעאל בכפר סוואעד חמיירה, לא רחוק מנחל ציפורי, התגלה יישוב שלא היה מוכר עד כה, שהתקיים בשתי תקופות מרכזיות שהפער ביניהן למעלה מאלף שנה.
ככל הנראה, ראשית היישוב החלה בתקופה הפרסית (המאה ה-4' לפסה"נ) ומשערים שההתיישבות היהודית במקום החלה בתקופה החשמונאית. היישוב התקיים כנראה עד שלהי המאה ה-2' לספירה, אז ניטש מסיבה לא ברורה. לאחר כ-1100 שנה, חודש היישוב במקום בתקופה הממלוכית.
לדברי ד"ר דני שיאון, מנהל החפירה מטעם מרשות העתיקות, ממצא ייחודי שנחשף מהתקופה ההלניסטית והרומית הקדומה הוא מקווה טהרה חצוב בחלקו בסלע ומטויח, שהשתמר כמעט בשלמותו.
אל המקווה הובילו שלוש מדרגות. שלח המדרגה השנייה ארוך במיוחד, כדי לאפשר עמידה יציבה לטובל במקווה. על-פי גודלו של המקווה והאופי הכפרי של היישוב, סביר שהיה זה מקווה ציבורי. מספר מטרים ממזרח למקווה התגלה בור מים חצוב בסלע, אף הוא מטויח. נראה שמים מבור זה שימשו למילוי המקווה.
לדברי ד"ר שיאון, עדות נוספת לאופי היהודי של הכפר בתקופה זו הם חרטומי נרות חרס המכונים 'נרות הרודיאניים', אשר היו בשימוש בלעדי של יהודים במהלך המאה ה-1 לספירה.
"נרות אלה עשויים באבניים וללא עיטורים, בניגוד לנרות של הנכרים בתקופה זו, העשויים בדפוס ומרבים לתאר דמויות האסורות בהלכה היהודית. כן נמצאו שברים של ספלים עשויים אבן גיר רכה, אשר על-פי ההלכה אינם מקבלים טומאה, בניגוד לכלי חרס. במאה הראשונה לספירה ועד ראשית המאה הב', התפשט השימוש בכלי אבן גיר בין היהודים, ומציאתם באתר מהווה עדות ברורה לאופי היהודי של היישוב", ציין.
על-פי זיהוי ראשוני של כלי החרס ניתן לקבוע שהיישוב, ששמו הקדום אינו ידוע, היה בעל קשרים מזרחה, למרכזים היהודיים של הגליל, וכן לאזור החוף הפניקי.
לאחר כ-1100 שנה, חודש היישוב במקום בתקופה הממלוכית (מאה 15-14 לספירה). המבנים החדשים היו בנויים באיכות ירודה יחסית, והתושבים ניצלו עד כמה שניתן את שרידי הקירות של היישוב הקדום שעוד בלטו מעל פני הקרקע.
ניתן לקבוע בבירור שליישוב בתקופה הממלוכית היו שני שלבים נפרדים וברורים. קשה לקבוע את הסיבה לכך; ייתכן שרעידת אדמה פגעה במקום והיה צורך לשקם את המבנים. גם בתקופה זו שמר היישוב על קשר עם אזורים ממזרח וממערב לו. יישוב זה ניטש בסופו של דבר, כנראה במהלך המאה ה-15, והממצא היחיד שהתגלה במקום מן התקופה העותמאנית הוא מקטרת טורקית מן המאה ה-18.