לא יוגש אישום בפרשת בנק לאומי

"הוברר כי אולמרט לא חשף בפני הדרג המקצועי את קשריו עם לואי ופעל לשינוי תנאי המכירה לטובת קבוצתו, לבקשותיה ותוך התעלמות מבקשותיהן של הקבוצות האחרות. כל זאת, עת שהוא עומד בקשר עם משרד גרוס-חודק, בראשו עמד מחותנו, ועם מי שייצגה את קבוצת לואי מטעם המשרד, בן דוד, שהינה חברת משפחה קרובה של אולמרט", נטען בעתירה. לשיטתה של העותרת, די בתשתית זו כדי להביא להעמדתו של אולמרט לדין באשמה של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. עוד הוסיפה והעלתה תהיות הנוגעות לממצאים העולים מחומר הראיות. כך היא תהתה בעתירה כיצד מתיישבת קביעת לדור כי קבוצת לואי לא התגבשה למעשה עם העובדה שבן דוד חייבה את הקבוצה בשעות עבודה. היא הלינה על כי ההחלטה מתעלמת מקשר עסקי שהתקיים בעבר בין אולמרט למשרד גרוס-חודק ותוהה כיצד ניתן לקבל את טענת אולמרט כי לא ידע שגרוס זוכה לנתח מרווחי המשרד, כאשר שמו נותר בראש רשימת השותפים ונוכח קשרי המשפחה ביניהם.

פרשת מכירת המניות של בנק לאומי החלה בקיץ 2005, כאשר נעשה ניסיון למכור לציבור את מניות המדינה בבנק לאומי. הסמכות להחליט על מכירת המניות ועל אופי המכירה הייתה אז בידי שר האוצר דאז בנימין נתניהו, ועל-ידי מי ששימש באותו זמן כחשב הכללי של משרד האוצר, ד"ר ירון זליכה. ביולי 2005 הורה ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, להקפיא את המהלך לקראת מכירת גרעין השליטה של הבנק. תחילה נמכרו 6.5% ממניות בנק לאומי לדויטשה בנק, ובהמשך נמכרו 3.5% נוספים ממניות הבנק לסיטי בנק. כשהתאפשרה מכירה של מניות נוספות לסיטי בנק ביקשה המדינה לממש את האופציה ונקבע כי כ-10% ממניות הבנק יימכרו דרך סיטי בנק, בחלקים שווים, לשני משקיעים; מחצית לחברה בבעלות משפחתו של איש העסקים האוסטרלי פרנק לואי, שהיה מיודד עם אולמרט, והמחצית השנייה לחברה שבשליטת נוחי דנקנר. משפחת לואי יוצגה בהליך על-ידי משרד עורכי הדין גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'. בנו של אולמרט נשוי לבתו של מי שעומד בראש המשרד, פרופ' יוסף גרוס. כשלושה שבועות לאחר שאישר אולמרט שהיה אז שר האוצר לאחר התפטרות נתניהו את המתווה העקרוני של המכירה, הוא פגש באירוע חברתי את לואי, והציע לו לחבור למורטימר צוקרמן, איש עסקים אמריקני שאף עמו היה אולמרט מיודד, לצורך התמודדות בהליך המכירה. ככל הנראה כך החלה להתגבש קבוצה שחבריה המרכזיים היו לואי, צוקרמן וג'וזף ספרא. אולמרט לא יידע באותה עת את הדרג המקצועי במשרד האוצר בכל מהלכיו, וקיים סדרת פגישות עם עורכת הדין תמי בן דוד, יועצת במשרד גרוס-חודק, שנמצאת ביחסי ידידות עם משפחת אולמרט. על-פי חקירת המשטרה, לפחות באחת הפגישות אולמרט העביר לה מידע על הדיונים הפנימיים ועל כוונותיו בנושא. אותה חקירה נפתחה בעקבות פנייתו של ירון זליכה למבקר המדינה, על-רקע חשדו שאולמרט הביא לפרישתה של משפחת לואי מעסקת סיטי בנק כדי לאפשר לה לרכוש את גרעין השליטה בבנק לאומי בתנאים נוחים יותר.

שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל קבעה בפסק הדין, שזכה לההסכמתם של השופטים מרים נאור ועוזי פוגלמן, כי אומנם לא מצאה שהיה בטיעוני העותרת דבר אשר יצדיק התערבות בשיקול דעת פרקליט המדינה ובהחלטתו לסגור את התיק מעילה של היעדר ראיות מספיקות אך גם לא נמנעה מלמתוח ביקורת חריפה על פרקליט המדינה. "עם זאת, ובזהירות המתחייבת מכך שהראיות לא היו בפנינו, אבקש להטעים כי התמונה המצטיירת מהחלטת פרקליט המדינה אינה מותירה את המעיין בה בתחושה נוחה. גם אם פרקליט המדינה מצא כי ראיות מספיקות להגשת כתב אישום אין, התמונה המצטיירת מהראיות שישנן, מדאיגה. המצב בו מעגלים משפחתיים וחבריים משחקים בערבוביה כאשר על הפרק עומדת מכירת נכסי מדינה שבשוויים ובמשמעותם ליציבות המשק אין להקל ראש, אינו תקין", קבעה. עוד ציינה כי גם אם לא נמצאו ראיות לכך שאולמרט ביקש או התכוון לפעול לטובת קבוצה מסוימת בהליכי המכירה, בוודאי יש בהתנהלות שתוארה, ובפרט בפגישות הפרטיות עם עורכת הדין והמידע שנמסר לה, כמו-גם באי-תיעוד הפגישות ואי-דיווח עליהן ועל ניגוד העניינים בו נמצא אולמרט, יותר מטעם לפגם. "הביקורת השיפוטית במקרה זה, כפי שכבר צוין, עניינה בבחינת ההחלטה שלא להעמיד לדין. אין בה כמובן משום התייחסות להיבטים נוספים של ההתנהלות המתוארת, החורגים מהמישור הפלילי", ציינה. "כאמור, לא מצאתי לקבל את טענות העותרת. אציע לחבריי לדחות אפוא את העתירה. בנסיבות העניין אני סבורה שאין לעשות צו להוצאות".

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הביע שביעות רצון מהחלטת בית המשפט העליון שלא להורות על העמדתו לדין בפרשת מכירת מניות בנק לאומי. יועץ התקשורת של אהוד אולמרט, אמיר דן, טען כי מכירת הבנק נוהלה ביושר, בתבונה ובשקיפות, והביאה תועלת רבה לכלכלה. לדבריו, הערות בית המשפט הן חוות דעת שראוי לעיין בהן אך אינן קביעות משפטיות ואינן מטילות דופי בכנות כוונותיו של אולמרט ובגישתו העניינית בהליך מכירת הבנק.