שופט בית משפט השלום בתל אביב, מנחם (מריו) קליין, פסק אתמול (ד', 4.8.10) פיצויים בסכום כולל של כ-74 אלף שקלים לד"ר אורלי דורון, ועוד כ-6,000 שקלים פיצויים למלוותה האישית, עקב נפילה מכרכרה שהייתה רתומה לחמור, בעת טיול שערכו השתיים באזור אילת באפריל 2005. הכרכרה הייתה חלק משיירת כרכרות.
בטרם החלו את הטיול שאלה ד"ר דורון את מר אביאיל, שעבד
בזמנים הרלוונטים עבור מפעילת הכרכרה, האם הסיור בטוח, שכן היא מוגבלת בניידותה. מר אביאיל ציין בפניה כי לא נשקפת לה כל סכנה, שכן מדובר בנסיעה איטית ובטוחה ואף משתתפים בו פעוטות, והיא השתכנעה מדבריו.
תחילתו של הטיול עבר ללא תקלה מיוחדת. אך כעבור זמן מה הורצו החמורים, ללא כל התראה מוקדמת, והחמור שהיה רתום לעגלת התובעות, עצר וצנח על הקרקע. כתוצאה מכך אבד איזון העגלה, העגלה התרוממה והשליכה מתוכה את התובעות. התובעות נחבטו בסלעים ובכרכרה. בכרכרה לא היו אמצעי בטיחות להגנת הנוסעים בפני תאונה מסוג זה.
התביעה הוגשה נגד שלמה כץ, אשר ניהל מפעילת הכרכרה, באמצעות עסק בשם "מרכבות שלמה", ונגד חברת הביטוח מנורה, אשר ביטחה את העסק בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית ו/או צד שלישי במועד הרלוונטי.
כאמור, ד"ר דורון סובלת מזה שנים, עוד מלפני מועד האירוע, ממחלת עצמות ושרירים קשה, בגינה היא מוכרת ע"י המל"ל כנכה 100% לצמיתות.
המדריך בידר את שאר הנוסעים אחת מהשאלות העובדתיות העיקריות שהיו שנויות במחלוקת בתיק הייתה האם גילתה ד"ר דורון למפעיל העסק כי היא סובלת ממחלה ונכות אשר מגבילים אותה בפעילות גופנית ומסכנים אותה. בית המשפט קבע כי אכן כך נעשה, גם אם התובעת לא ציינה מפורשות את שם המחלה ממנה היא סובלת ופירטה את השלכותיה הרפואיות. "מספיק שאמרה למדריך כי יש לה בעיה שאינה מאפשרת לה סיכון", נכתב בפסק הדין.
ביהמ"ש קבע בנוסף כי המדריך אביאל הדהיר את החמורים ולא הבחין בחמור האחרון שהיה חולה, וכי הייתה באפשרותו היכולת למנוע ו/או לצפות את התאונה.
עוד קבע ביהמ"ש כי מעדותה של מלוותה של ד"ר דורון עולה כי המדריך העביר את מלוא תשומת ליבו לילדים אשר היו רכובים על גב החמור שרץ ראשון בשיירה, וכי נפתח פער משמעותי בין הרוכבים השונים. בפסק הדין נכתב כי "המדריך לא נתן דעתו לכך כי בכרכרה האחרונה נמצא אדם נכה אשר נזקק גם הוא לתשומת
לב מיוחדת, בניסיונו לשעשע את שאר המטיילים זנח המדריך את תשומת הלב מחוליה חלשה זו, וזאת אולי מתוך מחשבה שכבני אדם בוגרים הם יודעים לדאוג לביטחונם האישי ואינם נזקקים להשגחה נוספת מיוחדת".
עוד ציין השופט כי "עדויותיהן של התובעות היו קוהרנטיות, עקביות, מתאימות למסמכים שהוגשו ואמינות בעיני ועדיפות על פני עדות ההגנה".
על שלמה כץ, מנהל עסקי הכרכרות, כתב ביהמ"ש: "הנתבע מתמקצע בטיולים במדבר ומפעיל את העסק מזה שנים רבות. לדידי מפעיל סיורים מעין אלו צריך לצפות כי תאונות שונות יתרחשו, מנהל העסק צריך להכשיר את מדריכי הסיור לסוגי תאונות שונות שעלולות להתרחש בסביבה לא שגרתית זו. על מנהל העסק לצפות סוגי תאונות אלה ולהיערך להן. יתרה מזאת, השליטה באתר במסלול הסיור, העצירות בדרך, הדהרת החמורים במהלך הסיור, סוגי הכרכרות בהן נסעו התובעות, כל אלה ועוד הן בשליטתו המוחלטת של בעל העסק. אני מוצא כי על בעל העסק היה לצפות אירועים אלה ולהערך להם..."