תכונות האופי שלנו מהילדות יכולות להיות סימן מובהק לגבי איך נתנהג בחיינו הבוגרים. כך לפי מחקר חדש אשר מתפרסם (ה', 5.8.10) ב"טיימס" ההודי.
החוקרים השתמשו בנתוני מחקר שהתבצע בשנות השישים לגבי 2,400 ילדים בגיל גן בהוואי. החוקרים ערכו השוואה בין דירוגי אישיות לפי מורים ובין ראיונות מצולמים שנערכו עם 144 מהנחקרים, כדי לראות האם ניתן להבחין באלמנטים דומים במבנה האישיות. "אנחנו נשארים, פחות או יותר, אותו בן אדם. מדובר בחשיבות של הבנת האישיות, כיוון שזה קשור לכל דבר שאנחנו עושים", לדבריו של אחד ממובילי המחקר, פרופסור כריסטופר נייב.
החוקרים בחנו ארבעה היבטים באישיות: בעל דיבור שותף, מסתגל בקלות, אימפולסיבי ומינימיזציה עצמית. הם גילו כי הצעירים אשר היו בעלי דיבור שותף, המוגדר בחוסר עכבות ורצון עז לנהל שיחה, גדלו והתעניינו יותר בנושאים אינטלקטואליים. בנוסף, הצעירים הללו פיתחו נטייה לנסות ולשלוט במצב, כמו גם היו בעלי אינטליגנציה גבוהה יותר.
הילדים אשר הוגדרו כמסתגלים בקלות, כאלו שהתמודדו בקלות עם מצבים חדשים, נטו להתנהג באופן עליז כמבוגרים. בנוסף, הילדים הללו כבוגרים הביעו יותר עניין בנושאים אינטלקטואליים. אלו אשר התגלו כבעלי קשיי הסתגלות בצעירותם גדלו להיות בוגרים בעלי נטייה להגיד דברים שליליים על עצמם ובעלי בעיות תקשורת עם אנשים אחרים.
אלו אשר כילדים הוגדרו כאימפולסיביים נוטים לדבר בקול רם ובאופן פתוח למדי כמבוגרים. אלו אשר הוגדרו כלא אימפולסיביים כילדים, התפתחו להיות מבוגרים חששניים והססניים והעדיפו לשמור מרחק מאנשים אחרים.
הצעירים אשר נטו למינימיזציה עצמית, כלומר צניעות והפחתה בערך עצמם, כמבוגרים נטו להביע יותר רגשי אשמה, לדבר באופן שלילי על עצמם ולהיות חסרי ביטחון. אלו אשר היו על הצד השני של סקאלת הצניעות נטו לדבר באופן רועש ולפתח התנהגות מתנשאת.