המוח האנושי תמיד מחפש משמעות בדברים, וזוהי אחת הסיבות לכך שאנו אוהבים סיפורים. הסיפורים מעניקים משמעות לרצף אירועים חסרי כל קשר. מחקר חדש שמתפרסם (א', 15.8.10) באתר האינטרנט "פסייכסנטרל" הציג שני סיפורים עם צורת חשיבה שונה, כאשר החוקרים רצו לבדוק כיצד אנו מגיבים לתפישת עולם שונה משלנו.
הסיפור הראשון היה משל הצב והארנבת. מוסר ההשכל המרכזי של הסיפור הוא, כמובן, אם תמשיך ותתמיד תגיע לכל אשר תרצה ללא כל קשר לסביבה. דרך שונה לפרשנות של הסיפור היא כי הארנבת הפסידה את המרוץ כיוון שהייתה בטוחה בעצמה יתר על המידה. בכל מקרה, גם הצב וגם הארנבת קיבלו את אשר היה מגיע להם לפי התנהגותם. ככה העולם עובד: אם נשקיע ונתאמץ נקבל את מה שמגיע לנו, והארנבת העצלנית והשחצנית תמיד תפסיד.
הסיפור השני היה "מסר אימפריאליסטי" של פרנץ קפקא. בסיפור, שליח אשר נשלח על-ידי המנהיג מנסה להעביר מסר חשוב. למרות שהוא חזק ונחוש, ולא משנה כמה קשה הוא מתאמץ בשביל כך, השליח לעולם לא יצליח להעביר את המסר. בניגוד למשל הצב והארנבת, קפקא מזכיר לנו כי לעיתים נחישות ועבודה קשה לא מביאים לנו תגמול.
משל הצב והארנבת, בדרך כלל, מתיישב עם תפישת עולמנו וייראה לנו כהגיוני, בניגוד לסיפור הקפקאי.
26 משתתפים במחקר קיבלו לידיהם את סיפורו של קפקא, כאשר 26 אחרים קיבלו לידיהם את משל הצב והארנבת. כצפוי, אלו שקראו את סיפורו של קפקא ראו בכך איום על תפישת עולמם, והגיבו באמצעות אשרור מאפייניהם התרבותיים וזהותם באופן יותר חזק מאשר אלו שקראו את משל הצב והארנבת. בהמשך, וכדי לבדוק את מובהקות המחקר, החוקרים נתנו לנבדקים שני סיפורים אשר עלולים גם הם לערער את תפישת עולמם והתגובה הייתה דומה. למעשה, אנו מקבלים על עצמנו תפישות אשר עולות בקנה אחד עם תפישת עולמנו, אולם דוחים מכל וכל תפישות אשר מנוגדות לה ועלולות לפגוע בה באמצעות אישור של האמונה שלנו, הפוליטיקה שלנו והזהות שלנו.