לצורך המחקר הנוכחי, החוקרים - מבית החולים האוניברסיטאי הלאומי הטייוואני, השתמשו במידע ממאגר הנתונים של הביטוח הלאומי בטייוואן. הם איתרו קרוב ל-38,000 אנשים בני 20 ויותר שסבלו משבץ בשנת 2006, ואז בדקו את השימוש של החולים ב-NSAID בחודש שקדם לשבץ והשוו זאת לשימוש בשלושת החודשים ובששת החודשים הקודמים.
התרופות הספציפיות כללו סלקוקסיב, איבופרופן, נפרוקסן, דיקלופנק ו-NSAIDs אורליות אחרות, וכן גם תרופות מסוג זה הניתנות לעיתים בעירוי או בזריקה, כמו קטורולק (ketorolac), או בשמה טורדול (Toradol).
באופן כללי, המחקר הראה כי שימוש בכל סוג של NSAID ב-30 הימים שקדמו לשבץ נמצא קשור לעלייה של בין 20%-90% בסיכון - משימוש ברוב ה-NSAIDs האורליות, בהתאם לסוג התרופה. קטורולק שניתנה בצורה אורלית נמצאה קשורה לעלייה בסיכון גבוה יותר - פי 2.6.
מומחים הזהירו מפרשנות לא זהירה של הממצאים, משום שהם מבוססים על מספר קטן של חולים: רק 131 השתמשו בקטורולק אורלי בחודש שקדם לשבץ. אותו דפוס זוהה בקרב חולים עם גורמי סיכון קרדיווסקולריים וכאלו שללא גורמי סיכון.
חשוב לזכור, כי הנתונים מייצגים עלייה יחסית בסיכון וכי הסיכון המוחלט לכל אחד מהמשתמשים מהתרופות עשוי להיות קטן למדי. לדוגמה, המוסד הלאומי האמריקני להפרעות נוירולוגיות ולשבץ מעריך כי לאנשים בשנות ה-50 לחייהם ללא גורמי סיכון משמעותיים לשבץ, כולל לחץ דם גבוה, מחלת לב ידועה, סוכרת ועישון, יש סיכוי של 1%-3% לסבול משבץ ב-10 השנים הבאות. לכן, אפילו הכפלת הסיכון לשבץ בטווח הקצר תניב סיכון אבסולוטי נמוך למדי.
ולמרות זאת, הגבלת השימוש ב-NSAIDs היא רעיון טוב לדעת רופאים רבים, וחשובה במיוחד לאנשים עם מחלת לב ידועה או עם גורמי סיכון למחלה, כמו יתר לחץ דם.
במסגרת קווים מנחים שפורסמו בשנת 2007, איגוד הלב האמריקני המליץ לאנשים לנסות תחילה להקל על הכאב בעזרת אצטמינופן (טילנול), שאינה NSAID, או אספירין, שלמרות שהיא תרופה מסוג NSAID היא מגנה מפני התקפי לב. בין התרופות מסוג NSAID שאינן תחת מרשם ואינן אספירין, הנפרוקסן נמצאה עד כה כתרופה הבטוחה ביותר בהיבט של סיכונים ללב.
השורה התחתונה היא שגם תרופות נפוצות ללא מרשם הן "תרופות אמיתיות" שנושאות עימן סיכונים, ואין להמשיך ולהשתמש ב-NSAIDs מעבר לתקופה הרשומה על תווית האריזה וללא ייעוץ עם הרופא. ההשערה היא כי NSAIDs, מלבד אספירין, עלולות לתרום לבעיות לב או לשבץ ממספר סיבות, כולל ההשפעות שיש להן על קרישי דם ועל לחץ הדם.
