ספר חדש טוען כי צייד הנאצים המפורסם שמעון ויזנטל עבד עבור המוסד, וסיפק לארגון מידע על פושעי מלחמה וגרמנים הפועלים במדינות ערב.
הטענות המועלות בספר, שכותרתו "ויזנטל - החיים והאגדות", שופך אור אחר על ניצול השואה, שבעבר נחשב כמי שניהל לגמרי לבדו את מערכת הרדיפה אחרי פושעי המלחמה הנצאים, בראשם אדולף אייכמן, והבאת למשפט צדק.
תום שגב, ההיסטוריון הישראלי שכתב את הספר, אמר כי "זה די מפתיע בהתחש בהקשר של סיפורו האישי, מפני שהוא תמיד נחשב למתבודד, מישהו שעושה הכל לבדו כנגד כל הסיכויים וכנגד רשויות החוק המקומיות".
מייסד מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס, הרבי מרווין הייר, גילה כי ויזנטל אמר לו כי הוא סייע למוסד. עם זאת, הייר ציין כי הוא מעולם לא היה מודע לעד כמה היו היחסים בין ויזנטל למוסד רשמיים, או שויזנטל קיבל תשלום על עבודתו זו.
בספר, כותב שגב כי לוכד הנצאים המפורסם עבד עם סוכנים ישראלים אפילו עוד לפני הקמתו של המוסד בשנת 1949. בדצמבר 1948, ויזנטל סייע לאחד מחלוצי הארגון בארגון מבצע ללכידתו של אייכמן - מבצע שנכשל לבסוף.
על-פי שגב, ויזנטל ושלושה סוכנים נוספים מהמחלקה הפוליטית של משרד החוץ חיכו לאייכמן בכפר האוסטרי אלטהאוזה, מתוך הנחה כי הוא יגיע תוך זמן קצר לשם כדי להצטרף לאשתו ולילדיו ששהו שם, לקראת ערב ראש השנה האזרחית החדשה. אייכמן מעולם לא הופיע.
ויזנטל המשיך לספק מודיעין לישראל במשך שנות ה-50', אך עבודתו הקבועה עם המוסד החלה להתגבש רק בהליכים המוקדמים לקראת המבצע ללכידת אייכמן בשנת 1960, לפי שגב.
ויזנטל עבד עם המוסד עד לשנת 1970, ופעל בשם הקוד "תאוקרט". הוא סיפק למודיעין הישראלי מידע על חשודים בפשעי מלחמה, על קבוצות נאו-נאציות המאיימות על קהילות יהודיות באירופה ועל מדענים גרמנים העובדים עבור תוכנית הטילים של מצרים.
שגב ציין בנוסף כי המוסד אף סייע לויזנטל לפתוח את משרדו בוינה, וכי הוא שילם לו שכר טירחה של כ-300 דולרים בעבור שירותיו.
