ישנה סיבה טובה מאד כנראה לכך שאנשים אוחזים באזור הכואב בגוף לאחר שהם נפצעים.
חוקרים מאוניברסיטת קולג' לונדון גילו כי הנגיעה באזור הפגוע גורמת להווצרות תמונה של הגוף במוח, והדרך בה נתפס הגוף על-ידי המוח היא המפתח להפחתת תחושת הכאב החזק.
הפעולה אינה מתרחשת כשאדם אחר נוגע באזור הפציעה.
המדענים חקרו את השפעות המגע העצמי באנשים שגרמו להם לתחושת כאב בעזרת מודל ניסיוני הנקרא אשליה טרמית (TGI). המתנדבים, הבריאים, נתבקשו להניח את האצבע המורה ואת הקמיצה במים חמים ואת האצבעות האחרות במים קרים.
הפעולה גרמה לתחושה שהאצבעות האמצעיות כואבות ביותר.
הקלה על הכאב לדברי החוקרים, המוח אינו יודע כי מדובר באשליה של כאב אך הפעולה מאפשרת לחקור את החוויה של הכאב מבלי שנגרם נזק לאיש.
הכאב אותו חוו המתנדבים באצבעות האמצעיות פחת ב-64% כשנעשתה פעולת TGI בשתי הידיים ואז כשכל שלושת האצבעות שביד אחת נגעו באותן אצבעות ביד השניה.
אותה רמת הקלה בכאב לא זוהתה כשרק אצבע אחת או שתי אצבעות נלחצו האחת כנגד השניה או כאשר ידו של אדם אחר לחצה על היד הכואבת.
החוקרים הסבירו כי הצליחו להראות שרמות הכאב החזק אינן תלויות רק באותות הנשלחים למוח אלא גם בדרך בה המוח משלב אותות אלו עם תפיסת הגוף כולו כמכלול. הנגיעה העצמית מספקת ראייה משמעותית למוח ומאפשרת קורלציה של מידע תחושתי המגיע מאזורים שונים בגוף.
כעת החוקרים מנסים לגלות אם ההשפעה של הקלת הכאב בעזרת הנגיעה באצבעות ובידיים יחד יכולה להשפיע גם על אזורים אחרים בגוף.
מחקרים קודמים שעסקו בכאב כרוני - בעקבות כריתת גפה לדוגמה - הראו את החשיבות של הדרך בה הגוף מיוצג במוח בזמן חווית הכאב. הודות למחקר הנוכחי, החוקרים מקווים כי כעת יש בידיהם מודל ניסיוני לחקור כיצד הדרך בה המוח תופס את הגוף משפיעה על כאב חמור.
