אנשים חירשים מלידה מסוגלים "לתכנת מחדש" את אותו אזור במוח המשמש לשמיעה, במטרה לשפר את הראייה. אלו ממצאי מחקר חדש.
ראייה היקפית משופרת, שלעתים קרובות מדווחים עליה אנשים חירשים, יכולה להווצר באותו אזור במוח שבאופן נורמלי אחראי על השמיעה ההיקפית.
המחקר הקנדי, שפורסם בכתב העת Nature Neuroscience, בדק את התיאוריה בעזרת חתולים חירשים מלידה.
בדוח שפרסמו, כתבו החוקרים כי המוח אינו מאפשר לחלל שאינו בשימוש "להתבזבז". הן אנשים חירשים והן אנשים עיוורים מספרים לעתים קרובות שהחושים האחרים שלהם חדים בגלל פיצוי מסוים של המוח, אך עד כה לא היה ברור כיצד המוח משיג פיצוי כזה. החוקרים, מאוניברסיטת ווסטרן אונטריו, השתמשו בחתולים כדי לבדוק אלו חלקים במוח היו אחראים לכך. הם ביצעו לחתולים מבחנים בהם אורות הבהבו בהיקף הראייה הנורמלית.
המוח לא "מבזבז" מקום כאשר באופן זמני בוטלה פעילותה רק של הקליפה השמיעתית - החלק של המוח שבמצב נורמלי מעבד מידע קולי - הראייה ההיקפית המשופרת נעלמה גם היא. הצוות גילה גם כי אותו חלק של הקליפה השמיעתית הוא בדרך-כלל אחראי לזיהוי קולות היקפיים.
המוח יעיל ביותר, ואינו מאפשר כאמור "בזבוז", ומאחר שהוא רוצה לפצות על אובדן אחד החושים הוא עושה זאת בעזרת שיפור החושים האחרים. לדוגמה, התועלת של הבחנה במכונית מתקרבת מהצד היא גדולה ביותר לאדם חירש, בדיוק כמו זיהוי מדויק של משהו שמגיע במהירות.
ההבנה של התהליכים המתרחשים בקליפה שמיעתית בהיעדר מידע קולי יכולה לעזור לרופאים לגלות מה קורה כשאדם שאיבד את שמיעתו מקבל מכשיר שמיעה המושתל באוזנו. כלומר, אם המוח "תכנת" את עצמו מחדש לפצות על אובדן השמיעה, מה יקרה כשהשמיעה תחזור?
המחקר תומך בממצאים קודמים, שהראו כי לאנשים חירשים מלידה יש שדה ראייה גדול יותר מלאנשים שומעים. מחקר שנעשה לאחרונה, הראה כי אנשים בוגרים חירשים מגיבים לחפצים בשדה הראייה ההיקפי שלהם במהירות רבה יותר מזו של אנשים שומעים, וילדים חירשים מגיבים באיטיות גדולה יותר מעמיתיהם החירשים, מה שמצביע על כך שנדרש זמן לחלק השמיעתי של המוח להשתנות ולעבד מידע ויזואלי.