"הריכוזיות במשק הישראלי אינה חריגה ביחס לעולם"

הריכוזיות במשק הישראלי אינה חריגה ביחס למקובל בעולם המפותח ולבטח אינה מהווה בעיה בסדר עדיפות לאומי - כך עולה ממסמך מחקר שפרסמה אמש (ג', 12.10.10) החברה לייעוץ ולחיזוי "מודלים כלכליים", שנשכרה ע"י קבוצת אי.די.בי לביצוע בדיקה מקיפה תוך השוואה בינלאומית רלוונטית על נושא הריכוזיות במשק הישראלי. את המחקר הכינו פרופ' אפרים צדקה, ד"ר יעקב שיינין, ד"ר רחל שיינין וחן הרצוג. ע"פ מסמך המחקר, ניסיון לקשור בין רמת ריכוזיות כללית לבין פגיעה אפשרית בצרכן הוא אינטרפרטציה ישראלית. עוד קבעו השניים כי הרשות להגבלים עסקיים שומרת על איזון נכון בין תחרות לבין יעילות. לדבריהם, "ריכוזיות גבוהה בענף עלולה לפגוע בתחרות ולגרום לצרכן לשלם מחיר גבוה מהמחיר היעיל. מנגד, במיוחד במשקים קטנים, העדר גודל מינימאלי עלול לפגוע ביעילות הכלכלית, עקב אי ניצול של יתרונות לגודל ולמגוון, ולגרום למחיר המוצר להיות גבוה מדי. במצב כזה יש לבחור בין ריכוזיות ענפית נמוכה לבין יעילות". השניים מציינים כי לא נמצאו מדדים אמפיריים הקושרים בין ריכוזיות כללית לבין רמת תחרותיות. "בעשרות מאמרים ומחקרים אקדמיים אותם בחנו לא מצאנו מדדים אמפיריים הקושרים בין תופעת הריכוזיות הכללית לבין מגמות מאקרו כלכליות משקיות כמו: תחרותיות, פריון, רמת ההשקעות, שיעור הצמיחה או בהיבט של פגיעה בצרכן". המחקר מעלה כי התוצר של כל החברות הציבוריות בישראל מהווה פחות מ-35% מהתוצר העסקי. "ההתייחסות לחברות הציבוריות בלבד היא לא במקום. הרי משקלן המצרפי של כל החברות הציבוריות הנסחרות בבורסה של ת"א, עומד, להערכתנו, על פחות מ-35% מהתוצר העיסקי של המשק הישראלי, והן מעסיקות פחות מ-20% מכלל המועסקים במשק. לכן, גם שליטה על נתח מהחברות הציבוריות, אינה שליטה מהותית על הפעילות הכלכלית במשק". הריכוזיות בישראל היא דינאמית ומוקדי ההשפעה משתנים בקצב מהיר, לדברי צדקה ושיינין. הם מציינים כי כל עשרת בעלי השליטה הגדולים במשק הינן קבוצות עסקים חדשות יחסית המכריע (רובם המכריע פחות מ-12 שנים), שרכשו עסקים מקבוצות עסקים וותיקות ואינן מייצגות משפחות מסורתיות הפועלות כגרעיני שליטה גדולים שעוברים מדור לדור. לדבריהם, התופעה של התארגנות גרעיני שליטה במשק הישראלי הינה תופעה דינאמית ומשתנה בקצב מהיר, בהשוואה לקיים במדינות אירופה. "המשק הישראלי מאופיין בשנים האחרונות במוביליות רבה ובתחלופה גבוהה של גורמי השפעה ועשייה", נקבע במחקר. עוד נקבע במחקר כי הקבוצות העסקיות הגדולות בישראל משפיעות על, בנטרול ייצוא, על פחות מ-6% מהתוצר העסקי וכי משקל עשר הקבוצות העסקיות הגדולות אינו דומיננטי בכלכלת ישראל. "לגרעיני השליטה הגדולים בישראל השפעה נמוכה של 14% בלבד על סל התצרוכת של הצרכן. אין אף קבוצת עסקים בישראל הפועלת ביותר משני תחומים מרכזיים במשק", נטען במחקר. המחקר קובע בסיכומו כי הריכוזיות במשק הישראלי אינה חריגה ביחס למקובל בעולם המפותח ולבטח אינה מהווה בעיה בסדר עדיפות לאומי. לפיכך, נקבע כי אין הגיון כלכלי לאסור החזקות של תאגידים ריאלים ופיננסים על-ידי אותה קבוצה עסקית, וכי הטיפול בנושא זה הוא באמצעות הממשל התאגידי.