הליכה של 10 קילומטרים בכל שבוע לא מועילה רק ללב, אלא גם למוח, משום שהיא מונעת את התנוונותו ואולי אף את הסיכון לדמנציה.
גודל המוח מתכווץ בסוף הבגרות, מצב שעלול לגרום לבעיות בזיכרון.
צוות חוקרים מאוניברסיטת פיטסבורג בדק נתונים של 299 אנשים שלא סבלו מדמנציה, בני 78, בממוצע, שתיעדו את מספר ה"בלוקים" שצעדו בכל שבוע. תשע שנים מאוחר יותר, ביצעו להם החוקרים סריקות מוח כדי למדוד את גודל המוח. ואז, ארבע שנים לאחר מכן, המשתתפים נבדקו כדי לזהות אם פיתחו ליקוי קוגנטיבי או דמנציה.
החוקרים גילו כי למשתתפים שהלכו לפחות 72 "בלוקים" בשבוע, שהם בין 15-10 קילומטרים, היה נפח גדול יותר של חומר אפור במוח תשע שנים לאחר תחילת המחקר בהשוואה לאנשים שלא הלכו. ארבע שנים לאחר מכן, 116 משתתפים - 40% - פיתחו ליקוי קוגנטיבי או דמנציה. החוקרים ציינו כי אלו שהלכו את המרחק הגדול ביותר הורידו את הסיכון שלהם לפתח בעיות זיכרון ב-50 אחוז.
המחקר פורסם בגיליון אוקטובר המקוון של כתב העת Neurology.
הממצאים מבוססים על מחקר קודם שהראה כי אפילו התעמלות מתונה יכולה לשפר את הקשרים של מעגלים חשמליים חשובים במוח ולהביא להצלחה במבחנים קוגנטיביים הקשורים לגיל. על בסיס התוצאות, אפשר להגיע למסקנה כי קיים קשר בין כמות ההליכה בשלב מוקדם בחיים לבין נפח המוח בשלב מאוחר יותר, וכי נפח מוח גדול יותר הקשור להליכה קשור להורדת הסיכון לליקויים קוגנטיביים.