במקרה זה, נפסק כי בניית המחסן אינה בגדר "שימוש סביר" ברכוש המשותף, אלא עבודות בנייה, הגורמות לשינוי ואולי אף לפגיעה ברכוש המשותף, ולא סתם עבודות בנייה, אלא כאלה אשר מונעות מהמבקשים את השימוש בחלק משטח הרכוש המשותף, פוגעות בזכויות הקנייניות שלהם ואף גורמות למטרד, באופן שהן חוסמות את חלונות המזווה וחדר השירותים בדירתם ואינן מאפשרות את אוורורם.
בהתאם לכך, נקבע כי המבקשים הניחו תשתית ראייתית לכאורית, כנדרש בבקשה לסעד זמני.
כמו-כן, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקשים, שכן הנזק שעלול להיגרם להם, אם לא יינתן הצו, עולה על הנזק שעלול להיגרם למשיבים אם יינתן הצו הזמני.
"שוכנעתי", כתבה השופטת, "כי אם יינתן למשיבים להתחיל בבנייה או להמשיך בה, הרי המבקשים יעמדו בפני מצב מוגמר ובלתי הפיך, כאשר לעומת זאת, הנזק שייגרם למשיבים, אם תופסק הבנייה או תימנע בשלב זה, הינו פחות מהנזק שייגרם למבקשים, כל שכן שנזקי המשיבים, ניתנים לפיצוי בכסף".
לאור האמור, נקבע כי צו המניעה הזמני יעמוד בתוקפו עד למתן פסק-דין בתביעה העיקרית. כמו-כי נקבע כי על המשיבים לשלם למבקשים הוצאות של 3,000 שקלים.