איגוד האינטרנט הישראלי הגיש הבוקר (יום א', 24.10.10) עתירה מנהלית, בה הוא מבקש לבטל את החלטת המשטרה להטיל צו על ספקיות האינטרנט הפועלות בישראל, המורה להן לחסום את גישת האזרחים במדינה לאתרי הימורים. מדובר באתרים שהוגדרו "בלתי חוקיים" על-ידי המשטרה.
האיגוד מתריע בעתירתו כי הכשרת צו שכזה יפגע בזכויות יסוד בסיסיות כגון
חופש הביטוי והחופש למידע, ויפתח פתח עתידי למשטרה לפעול באופן דומה כלפי אתרים אחרים על-ידי יצירת "רשימות שחורות". לטענתו, קבלת עמדת המשטרה בנושא, תביא למצב בו קציני משטרה יהיו אמונים על צנזור תכנים ברשת, על סמך שיקול דעתם הבלעדי. על-פי העתירה, קו המחשבה של המשטרה שהביא להוצאת הצווים כנגד ספקי האינטרנט, לא ייעצר באתרי הימורים. לדוגמה, סעיף 23 לחוק רישוי עסקים העוסק בסגירת עסק למכירת משקאות משכרים, עלול להתפרש כסיבה מספקת לחסימת הגלישה לאתרי מכירות וירטואליים רבים, כדוגמת האתר eBay.
על-פי העתירה, התעלמה המשטרה עם הוצאת הצווים מהקצאת המשאבים שיאלצו ספקי האינטרנט להמציא לביצוע הצווים. מכאן, קצרה הדרך לייקור תעריפי הגלישה. כמו-כן, התעלמה המשטרה מהאפשרויות העומדות בפני משתמשי האינטרנט לעקוף את חסימת התכנים ולגלוש באתרים, למרות החסימה. כל אלה, טוען איגוד האינטרנט, עשויים להפוך את האינטרנט בישראל, שהוא "כיכר השוק" החדשה של הדמוקרטיה - למוצר מותרות שהגישה אליו מוגבלת.
עוד מציינת העתירה כי באמצעות הוצאת צווים אלו, הפכה עצמה משטרת ישראל למחוקקת, למאשימה, לשופטת ולמבצעת של פעולות אכיפה, ללא הסמכה בחוק. לפעילותה זו "מגייסת" המשטרה את ספקי הגישה לאינטרנט והופכת אותם, למעשה, לידו הארוכה של השלטון ולמוציאים לפועל, בניגוד גמור להגיון הבריא. באוגוסט 2010 פנה איגוד האינטרנט הישראלי למשטרה ולמפקד המחוז בניסיון לקבל הסבר להוצאת הצו, אך עד עתה לא התקבלה תשובתם.
רימון לוי, נשיא איגוד האינטרנט הישראלי: "יש להדגיש כי העתירה לא הוגשה על-מנת לעודד או להגן על אתרי הימורים; נהפוך הוא: כל פעילות שאינה חוקית בעולם האמיתי, דינה להיות לא חוקית גם ברשת. האחריות על האכיפה מוטלת על המשטרה. במקרה זה, השימוש שעושה המשטרה בספקי האינטרנט פוגע בעיקרון נייטרליות הרשת, לפיו ספק תשתיות אינו רשאי להתערב בתכנים, המועברים באמצעותו. זוהי פגיעה בחופש הביטוי ובזכות הצרכן לקבל מידע מהאינטרנט בצורה חופשית. אם פגיעה כזאת בזכויות היסוד נדרשת לטובת האינטרס הציבורי, ראוי שתיעשה רק בחקיקה מפורשת, או בהכרעה שיפוטית".