בית המשפט השלום בראשון לציון זיכה את הנאשם מאג'ד מוגרבי מאשמה של סחיטה באיומים, לאחר שקבע כי זיהוי באמצעות התוכנה לזיהוי חתימת קול, וויס ביומטריק, אינה ראיה קבילה.
השופט
רפי ארניה אמר כי למרות שמדובר בתוכנה מדויקת יותר מהספקטוגרף, שרוב המשטרות בעולם עובדות עם תוכנה כזו, ואף שירותי הביטחון בישראל עושים בה שימוש, היא אינה יכולה לשמש כראיה קבילה.
"לא הובא בפני כל פסק דין ישראלי או במדינה אחרת בו נידונה תורת הוויס ביומטריק כראיה פוזיטיבית מכרעת לכאן או לכאן, ותקפותה טרם הוכרעה. יחד עם זאת, כמובן שאין הדבר צריך להרתיע. המדובר בחידוש טכנולוגי אותו מציעה המאה ה-21 וראוי הוא שבית המשפט יבדוק אותה, ויחווה דעתו עליה. אם יימצא כי ניתן להסתמך עליה הרי שבית המשפט לא יירתע מכך, שכן בית המשפט אינו ואין הוא צריך להיות טכנופוב, אלא קשוב ופתוח לשינויים מדעיים וטכנולוגיים. אולם, על-מנת שחידוש טכנולוגי יהווה ראיה קבילה ובת סמכא, הרי שהוא צריך להיבדק על-ידי בית המשפט בכלים הראייתיים אשר נקבעו לעניין הכרה בחידושים מדעיים", קבע בהכרעת הדין.
כמו-כן דחה את עדות התביעה של איציק חדיד, שהופיע בפני בית המשפט כמומחה לזיהוי קולות. זאת מכיוון שמדובר בעדות ש"הינה סתמית וחסרת כל משמעות", כלשון בית המשפט.
"יש לזכור כי זיהוי קול (על דרך של זיהוי שמיעתי) אינו טביעת אצבע או דגימת דנ"א אשר נתוני הבסיס המדעיים לגביה הינם מוחלטים וברורים. בענייננו, המדובר בטביעת קול המבוססת על התרשמות שמיעתית בלבד, וככזו - ולכאורה, ובהיעדר כל תימוכין בכלים מדעיים ברורים (כגון ספקטוגרף - ועל כך עוד בהמשך) עדותו של עד זה אינה טובה יותר מעדותו של כל אדם אחר", כתב השופט. "הקשבתי קשב רב לנאשם במהלך מתן עדותו הארוכה בפני וכן הקשבתי לדיסקים נשוא שיחות הכופר. לא אוכל לאמר כי אני מוצא זהות או אי זהות בין השניים, ובוודאי שלא ניתן לשלול את הטענה - על בסיס 'עדות השמיעה' בלבד - כי הדובר בשיחות הכופר אינו הנאשם".
לדברים הללו הוסיף את חוות דעתה של שרונה כהן, מומחית לפונטיקה, שנערכה באמצעות מכשיר הספקטוגרף - מכשיר תדרים המחווה את גרף האמפליטודה של הצליל - שקבעה כי אומנם קיימים סימני דמיון בין הקולות וייתכן שהנאשם ביצע ביצע את השיחות המיוחסות לו, ואולם היא אינה מסוגלת להגיע לחוות דעת בדרגה חד-משמעית.
השופט מתח ביקורת על הפרקליטות וטען כי היה כאן מחדל חקירתי ברור: "בניגוד למר חדיד, גב' כהן אינה מסתמכת באופן ייחודי על אוזניה, אלא גם משתמשת במכשיר מדעי מוכח עם תוצאות מדידות. על כן, כאשר גב' כהן מגיעה לממצא הסותר את ממצאיו של מר חדיד (ובוודאי שאינו תומך בהן), היה על המאשימה ליישב את הסתירה באמצעות מילוי בקשתה של גב' כהן. אילו היו קיימות בפני בית המשפט רק שתי ראיות אלה, היה בית המשפט חייב לזכות את הנאשם, על-אף חוות דעתו של מר חדיד. לכן, חובתה הברורה של המאשימה היתה, עת היא נתקלת בסיטואציה כזו, להימנע מלהסתמך על עדותו של מר חדיד או לחלופין לפעול בהתאם להצעתה של גב' כהן, להשלים החקירה וללכת בעקבות הראיות, תהיינה אשר תהיינה, ולהתמודד איתן", ציין.
