הפרקליטות: ניצב דנינו מעולם לא בדק את תיק וינרוט

פרקליטות המדינה טוענת (יום ה', 28.10.10) כי טענות תנועת אומ"ץ בדבר חשד לשיבוש חקירה על-ידי פרקליטות המדינה במשפט של עו"ד יעקב וינרוט ושוקי ויטה - משוללות כל יסוד. במכתב ששיגר עו"ד יריב רגב, סגן בכיר לפרקליט המדינה, ליו"ר אומ"ץ אריה אבנרי נכתב כי לטענות אומ"ץ שעל פיהן ניצב יוחנן דנינו אמר לפרקליטים כי אין להם קייס נגד וינרוט ושהתבקש על ידם שלא לחזור על כך בפני בית המשפט ולביקורת כנגד הפרקליטים המשתמעת מהפניה, אין כל הצדקה. "לידיעתכם, ניצב דנינו סיים את תפקידו כראש אח"מ כבר בשלב מוקדם יחסית של ליווי החקירה. הוא לא היה מעורב בדיונים (הרבים) שקיים פרקליט המדינה בהשתתפות בכירי המערכת וחוקרי המשטרה, או בהכנות שהתקיימו במחוז לקראת גיבוש ההחלטה בעניינו של עו"ד וינרוט. על כן, בשונה מהמשתמע ממכתבכם, ניצב דנינו לא בדק את התיק ו/או גיבש עמדה מקצועית בו, בשלבים המאוחרים לפתיחת החקירה נגד עו"ד וינרוט", ציין עו"ד רגב. לדבריו, ניצב דנינו נקרא להעיד בתיק שבנידון על פגישות שהתקיימו עימו בעניין חשדות בפלילים כנגד גאידמק בתפקידו כראש יאחב"ל, (שנים קודם לחקירה הנוכחית). לחלוטין לא באשר לחלקו כראש אח"מ בתחילתה (ואך בשלב הראשוני) של חקירת עו"ד וינרוט בתיק השוחד. "מכל מקום, מן המפורסמות הוא שעד שאינו עד מומחה, חייב להעיד רק על עובדות הידועות לו מידיעתו האישית ולא על דעות, סברות ופרשנויות שאפשר והוא מחזיק בהן. לעניין זה, וכידוע, אפילו כשמדובר בחוות דעתה של המשטרה במסגרת המלצתה בתום החקירה - כשזו בוססה ע"פ חומר שנאסף בפועל עד תום החקירה - אין זו עוד רלוונטית החל משלב החלטת הפרקליטות וניהול המשפט", כתב. בנסיבות אלה, ברור הרי לכל בר-דעת, כי לא נכון היה שדבר או חצי דבר מ"שיח לוואי זניח ובלתי רשמי", שאולי נלווה באורח אגבי לריאיון מוקדם של פרקליט עם עד, "ישודרג" ל"עדות", ויהפוך ל"חומר ראיות" בתיק השוחד שפרקליטות המדינה, בשיתוף המשטרה, החליטה להגיש כנגד עו"ד וינרוט. באשר לעצה שקיבל ניצב דנינו מן הפרקליטים, לפיה הוא אמור להעיד רק על עובדות ולא על סברות ודעות - היה זה רק הגיוני ומתבקש, שבשל הסיבות דלעיל תובהר לו, כמו גם לכל עד אחר - מציאות משפטית זו עובר לעלותו על דוכן העדים", כתב. עו"ד רגב הביע במכתבו תמיהה הפנייה של אומ"ץ ועל הצגת ה"קושיות" בנושא זה, שאין בו, לדבריו, ולא כלום. "דווקא תנועתכם, שאמורה הייתה לתמוך במערכת על ההחלטה להגיש כתב אישום, שהתקבלה בלא משוא פנים, כנגד דמות מרכזית ורבת משקל והשפעה בקהילייה המשפטית/כלכלית, שהייתה מעורבת (ע"פ האישום) בעבירת שוחד, ניתן היה לצפות כי לא תיגרר אחרי בעלי עניין המבקשים, בין השאר באמצעות ספינים תקשורתיים (והפעם בסיועכם), להסיט את הדיון "מגופם של דברים" אל "גופם של תובעים" הממלאים תפקידם הציבורי במסירות ובאמונה", כתב.