סגן שר הביטחון, השר
מתן וילנאי, אמר כי לו היה הדבר תלוי בו לא היו הצוערים הדתיים שיצאו מטקס הזיכרון לרבין ממשיכים בקורס קצינים. במהלך דיון בכנסת שהתקיים ביום רביעי האחרון, התייחס וילנאי לעונש המחבוש שהוטל על החיילים שיצאו מן הטקס בשל האיסור ההילכתי לשמוע שירת נשים.
"השאלה שהייתי מצפה שישאלו כאן", אמר וילנאי בתשובה לשאילתה שהגיש ח"כ
חיים אמסלם (שס), "מדוע הם עדיין ממשיכים בקורס הקצינים? זאת השאלה שצריך היה לשאול. אני שאלתי אותה, דרך אגב. כשהכנתי את עצמי לתשובה הזאת שאלתי למה - אני הייתי מפקד בה"ד 1, אצלי הם היו כנראה בחוץ. לא רק מחבוש אלא הם לא יכולים להיות קצינים בצבא מפאת שיקול דעת לקוי. מפקד הבסיס מכיר אותם טוב ממני, הלך מאוד לקראתם והחליט שהם ימשיכו. לי יש ספק בעניין הזה. אני אומר לכם, לי אישית היה ספק בעניין הזה. יהודה פוקס החליט מה שהוא החליט. הוא המפקד. אני - חלק מהמשמעת הצבאית - מקבל את זה שהוא עושה את זה".
על-פי וילנאי, לאחר פקודה שקיבלו הצוערים ממפקדם, לשבת במקומם, רוב הצוערים שקמו התיישבו חזרה ורק שלושה החליטו שהם לא חוזרים למקומם ונשפטו לשישה ימי מחבוש בפועל.
הוא ציין כי צה"ל פועל לפי פקודת השילוב הראוי, אך "יחד עם זאת, בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, כל מקום חייל מחויב, בראש ובראשונה, לקיים את פקודת מפקדיו. ולאחר מכן, בוודאי שבמציאות של היום ולא רק, יש מערכת שלמה לטפל באירועים מהסוג הזה, להעיר את ההערות ולקוות שהם לא יישנו פעם נוספת... ברגע שבצבא כל חייל יגיד: זו תפישתי או כך חינכו אותי, צבא זה לא יהיה. אין פה אחד באולם זה שלא מבין את העניין הזה. ולכן, גם אם חרגו המפקדים, יש שיטה לטפל בזה. לא בצורה של סירוב פקודה, ועל כך החיילים נשפטו ולא שום דבר שקשור לאמונתם או דברים מהסוג הזה.
יו"ר הכנסת
ראובן ריבלין אמר כי גם לכנסת לא מביאים זמרות לטקסים: בכנסת הייתה לי דילמה מה אני עושה, האם להביא זמרת לאיזשהו אירוע או לא? ואנחנו הבחנו הבחנה יתרה - כאשר מדובר באיזשהו דבר שהוא מחוץ למסגרת שבה חבר הכנסת חייב למלא את תפקידו, אנחנו לפעמים נותנים לו את האפשרות לבוא או לא לבוא, אבל אם, למשל, בפתיחת מושב הכנסת, כאשר 120 חברי הכנסת מצווים להישבע, אני דואג שאת 'התקווה' ישיר בסופו של יום דווקא גבר לא מבחינת שוביניזם אלא כדי לאפשר לכל חברי הכנסת הבאים הנה על מנת להצהיר אמונים למדינה שיוכלו להשתתף בעניין זה. רק דוגמה זאת אני נתתי כדי להבהיר שגם לנו יש דילמות. לעומת זאת, באולם שאגאל, כאשר אנחנו מקיימים, ירצו חברי הכנסת - יבואו, לא ירצו - לא יבואו, אבל אנחנו לא מבחינים בצורך הזה".
רחל אדטו (קדימה) הקשתה מנגד: "האם אין חשש כי מי היום מי שאמור להיות מפקד בעוד חודש, חודשיים או שלושה, כאשר הוא יהיה מפקד, בהתחלה זוטר ובעתיד מפקד יותר בכיר, לא יביא את השקפת עולמו לגבי שירות בנות בכלל ויאמר: אצלי בנות לא מדריכות, אצלי בנות לא מפקדות, אצלי בנות במקרה הטוב מגישות רק קפה או תה במשרד, וגם זה בתנאי שהן לבושות כמו שצריך". על כך העיר וילנאי: "אם היא לא מדריכה - היא גם לא מגישה קפה..."
חברהּ לסיעה
זאב בילסקי סבר אחרת: "אני חושב ששיקול הדעת במקרה הזה... הטיפול הקיצוני לשים אותם בבית סוהר על כך שהם יצאו ממקום, הביאו אותם למצב שהם במצב נפשי כל כך קשה - אנחנו מדברים על צוערים בבה"ד 1, אנחנו מדברים על אנשים עם יכולות - להביא את האנשים האלה, אני חושב שהנזק שנגרם בכך שההחלטה הייתה כל כך קיצונית לגביהם, הוא הרבה יותר מאשר כל הרצון... להפעיל שכל טוב לפעמים זה הרבה יותר טוב מאשר לפתוח את ספר הפקודות ולהכניס את האנשים לשישה ימי מחבוש".
אריה אלדד (האיחוד הלאומי) הוסיף והקשה: "מחר תתקיים פעילות תרבותית שבמסגרתה יכריחו חיילים להתרחץ בבריכה, למשל, ובבריכה יהיו בנים ובנות. זה נחשב יום כיף, זה לא נחשב עונש. מחרתיים יביא מישהו כיבוד מהבית, שיכיל בשר חזיר. האם גם אז תבוא ותאמר: דבר ראשון - המשמעת, הוא חייב לקיים, חייב לאכול חזיר ואם לא יאכל חזיר - יילך לשישה ימי מחבוש ואחר כך נטפל בזה באירועים אחרים. הלא המסר שאתה מעביר בדברים האלה הוא שבאמת חייל דתי, עכשיו לפני גיוס, יתלבט. הוא אומר: מחר יבוא איזה מפקד, שאין לו שכל ישר ויחייב אותי לעבור על חוקי תורתי. אני אצטרך לעבור על חוקי תורתי או ללכת לבית סוהר? איזה מסר מעבירים פה?".
"המלט שמחבר את האנשים, בעיקר תחת אש, זה המשמעת הצבאית. הם לא מסתערים בגלל הרצל או בגלל הקונגרס הציוני או בטח לא בגללנו. הם מסתערים בגלל לכידות היחידה, התחושה שהם ביחד והתלות שלהם האחד בשני. זה המרכיב המרכזי. אני לא מציע שאנחנו בקלות נוותר על הדבר הזה.
"אכן, מעלה אלדד דבר נכון, לאכול חזיר - אז מה, אז הוא אוכל חזיר במקום ואחרי זה יכשירו את החזיר? ברור שאי-אפשר. לכן קבע כבר השופט בנימין הלוי את הלכת 'הדגל השחור' המונף מעל פקודה בלתי חוקית כתוצאה מהרג ערבים ישראלים בכפר קאסם, ב-29.10 - לא רחוק מהימים האלה - 1956, שני דורות לאחור. קבע השופט הלוי אז, שחייל שחש שדגל שחור מתנופף מעל הפקודה הוא רשאי לא לבצעה אותה. דגלים שחורים כאלה מתנופפים פעם בתקופה, לא כל בוקר ולא כל שבוע ולא כל שבועיים ולא כל חודש ולא כל שנה. אי-אפשר כל דבר להפוך לדגל שחור. בעובדה, במקרה הזה, שזה היה רחוק מלהיות דגל שחור, להערכתי רוב הצוערים הבינו את זה.
"זאת משימה ענקית שצריך לעשות אותה. שוב, אני מזכיר, הצבא הלך מאוד לקראתם, הוא קבע את פקודת השילוב הראוי, הוא קבע מהלכים כיצד הם יכולים להשתלב וזה ממש מוכיח את עצמו, ממש מוכיח את עצמו. תמיד תהיינה תקלות. כשתיווצר תקלה, כפי שהייתה תקלה בסוף שבוע שעבר בבה"ד 1, השאלה הנשאלת זה כיצד האנשים מתנהגים. במידה והם חורגים מהכלים האלמנטריים של משמעת צבאית, הצבא לא יכול להתפשר בזה. תחשבו עכשיו שכל אחד יגיד: לפי אמונתי, זה לא עובד כך. לכן, הדגל השחור קיים. לא משתמשים בו כל בוקר, הוא בהחלט קיים במקרים קיצוניים כפי שעלו כאן אבל ככלל, יש מערכת שלמה שאנשים יודעים להגיב ולהתמודד איתם והשילוב הראוי מראש קובע כלים כאלה שהם לא יקלעו לפינה. והיה ונקלעו לפינה, לא סירוב פקודה היא הדרך.
"אני אומר לכם, שכל מקרה שמגיע לשולחני, ומגיעים 10 בשבוע, אם לא 20 בשבוע, השאלה הראשונה שאני שואל זה לגבי מילוי פקודות ואם הוא גם חס וחלילה עריק. אני אומר, עריק, שלא ידברו איתי. אחרי שהוא יחזור מהעריקות יתחילו לדבר איתי. יש דברים אלמנטריים שאם נתחיל לוותר עליהם, אנחנו יודעים איפה זה מתחיל, זה מדרון חלקלק שאף אחד מאיתנו לא יודע איפה זה יכול להסתיים ואז נשאל את השאלות האמיתיות", דברי סגן שר הביטחון.
מגיש השאילתה, ח"כ אמסלם, סבור מנגד כי הישנות אירועים שכאלה רק מרחיקה את החרדים מצה"ל: "אסור לנו שצבא הגנה לישראל, שהוא צבא העם, שאנחנו כולנו רוצים לראות בו בעצם את הגורם המאחד, שבטקסים כאלה ואחרים ניקלע למצבים מביכים כי בטקס, בכל זאת, ל
יצחק רבין, זכרונו לברכה, לראות שפתאום כמה חיילים יוצאים החוצה, זה לא נראה טוב, זה לא נשמע טוב. אני חושב שהמפקדים צריכים לקבל את ההנחיה הנכונה על מנת שלא להביא בכלל את החיילים לדילמה קשה כזאת".
