עורך דינו של אברהם הירשזון, בעז בן צור, טען (יום ב', 1.11.10) בערעור על הרשעתו בבית המשפט העליון, כי הכספים שלקח מקופת הסתדרות העובדים הלאומית אינם מהווים גניבה, וכי הם במהותם כספים אשר הגיעו לו על חשבון תנאי הפרישה שלו. "ככל שהזיכוי יתקבל על עבירת הגניבה תיפול העבירה על הלבנת ההון", אמר בן צור. הרכב השופטים בתיק הערעור הם אליעזר ריבלין, עדנה ארבל ועוזי פוגלמן. ערעורו של הירשזון, שר האוצר לשעבר, הוגש בספטמבר 2009 - שלושה שבועות לאחר שהחל לרצות את עונש מאסרו בן 65 החודשים. עורכי דינו, בעז בן צור, שרון קלינמן, אלירם בקל והילה פרנקול, טוענים כי בהרשעתו, בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי לעשייתו הציבורית, למצבו הבריאותי, לנסיבותיו המשפחתיות ולגילו. יש לציין כי הירשזון לא מערער על הרשעתו בעבירות של מרמה, הפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד. לדברי הירשזון, הסיבה בגינה הסתיר את קבלת הכספים נעוצה בהוראת חוק החסינות, האוסרת על חברי כנסת לקבל תמורה או תגמול נוסף על זה המשולם להם מתוקף תפקידם כחברי כנסת. לטענתו, הוא חשש כי אם תתגלה קבלת הכספים הוא עלול להיחשף לסנקציה של שלילת שכרו על-ידי ועדת האתיקה של הכנסת. "הטענה היא של גניבה פשוטה", אמר עו"ד בן צור. "לעניין התשלומים החודשיים - המערער הודה בקבלת הכספים החודשיים והבהיר כי הכספים שולמו עבור עבודתו ועל חשבון תנאי פרישתו. התביעה טענה שדובר בתשלומים חודשיים ושמדובר במעין משכורת ושהטעם היחיד להסתרה שנקט בה המערער והקבלה בדרך שאינה דרך נעוצה בחוק החסינות ובחששו של המערער שאם יוודע דבר קבלת הכספים הוא יהיה חשוף לסנקציה שקבועה בחוק החסינות למשל להורות על שלילת שכרו של חבר כנסת". עו"ד אלי שוורץ-שואף מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), המייצג את המדינה בהליך, אמר כי "הירשזון רצה להסתיר מהכנסת כי הוא רצה לקבל שתי משכורות. מרגע שנלקחים כספים מהתאגיד, והתאגיד לא יודע שהכספים נלקחים ממנו, יש כאן עבירה של גניבה בידי מנהל. וזה לא משנה אם הוא רצה לתרום את הכספים לצדקה". עו"ד ריבלין הקשה עליו ואמר כי "הטענה שלכם האמיתית היא לא מה שכתבתם אלא שדרך התשלום מעידה על המטרה העיקרית להסתיר מהמעביד ולא לרמות את הכנסת. הייתם צריכים לומר למה הסתירו את זה מהמעביד ולא מהכנסת". על כך ענה עו"ד שוורץ שואף כי "אמרנו שהוא היה צריך להסתיר מהכנסת ואז היה צריך להסתיר מהמעביד. הסיטואציה פה הייתה להסתיר מהתאגיד והשאלה למה מרגע שמר הירשזון יודע שהוא מסתיר מהתאגיד הויכוח הוא סמנטי. בסופו של יום הירשזון רצה להסתיר מהתאגיד כך כתבנו בכל דרך אפשרית. השאלה היא שאלת תום הלב של מר הירשזון והאם הוא חושב שהתאגיד מסכים לכך. האם כשהוא לוקח 300,000 שקל בשנה מהתאגיד חשב שהתאגיד מסכים לכך. היות והוא סיכם אם היו"ר או שהחליט לקחת בעצמו הפה שעשה הוא הפה שהתיר והפסיקה דוחה טענה כזו".

"מודה שהדרך הייתה לא ראויה"

על הטענה המרכזית לפיה מדובר בכספים שהגיעו להירשזון, אמרה ארבל: "השאלה היא אם זאת הדרך. להעביר כסף במזומן במעטפות ולשכנע שככה מתבצע התשלום". עו"ד בן צור ענה בתגובה כי הוא "מרכין ראש ואומר שזאת דרך לא ראויה". השופט פוגלמן שאל את עו"ד בן צור האם יכול אדם שחייבים לו כסף ממקום העבודה לפרוץ לביתו של הבעלים ולהגיד כי עשה זאת כיוון שהכסף מגיע לו. עו"ד בן צור ענה כי "אם היה פורץ אדם לכספת של צד שלישי, מילא, אבל מדובר בסיטואציה עובדתית שאינה שנויה במחלוקת שהמערער עבד בתמורה, ולאחר תקופה הוא נטל את אותם כספים. אין מחלוקת שהמערער עבד ושהגיעו לו כספים. אין מחלוקת... בשונה מפרשת המעילה של האחים כהן, מדובר בסכומים חודשיים, שתואמים את גובה המשכורת, שתועדו היטב. מדובר בסכום חודשי קבוע, שתואם את סכום המשכורת ששולם בעבר, מדובר בתשלומים סדורים של פעם בחודש והיה תיעוד פנימי קלוקל אבל היה תיעוד שמטרתו הייתה שאותה מתעדת העידה שהיא סברה שהדברים תועדו ברשימות במטרה למנוע מהנאשם לטעון שלא קיבל את הכספים".