עליית מחירי המזון תוביל לזינוק בעלויות הייצור ולשחיקה בהכנסות משק הבית, להידוק מוניטרי ולהרעה בביטחון התזונתי. זו התחזית הקודרת שמספקת (יום ד', 17.11.10) חברת דן אנד ברדסטריט, המתמחה בניהול סיכונים.
מחירי המזון בכלל והתבואה בפרט זינקו בחדות מאז יוני 2010 ומעוררים דאגה לשובו של משבר סחורות בדומה לזה שהתחולל ב-2007 וב-2008. עליית המחירים האחרונה נגרמה בשל הבצורת באזור הים השחור. הבצורת והשריפות ברוסיה בקיץ האחרון הפחיתו את היצע החיטה הגלובלי בשיעור של כ-5% והובילו לנקיטת צעדים מגבילים מצד היצואניות הגדולות כמו רוסיה ואוקראינה. רוסיה, שאחראית על 10% מתוצר החיטה העולמי ועל 14% מהייצוא שלו, הגיבה ליבול הדל באיסור על ייצוא חיטה - איסור שיימשך עד אמצע 2011. אוקראינה הטילה אף היא מכסות על ייצוא החיטה מהאזור. יבול דל בקנדה ובקזחסטן העצים אף הוא את המחסור לצד חידוש האגירה של יבואניות החיטה הגדולות כמו מצרים, תוניס, אלג'יר וירדן.
כתוצאה מכך, עלה מחיר החיטה ביותר מ-50% מעל מחיר השוק הבינלאומי ביוני 2010 וחשף את תנודתיות השוק, המגיב באגרסיביות לכל זעזוע קטן באספקה. החיטה נסחרת כיום במחיר של 250 דולר לטון בהשוואה למחיר של פחות מ-200 דולר לטון לפני שנה. בכך, מזנקים מחירי המצרכים במדינות פגיעות כמו אפגניסטן, בה מחירם של מצרכים קשורים לחיטה זינק ב-24% מאז יולי 2010, במונגוליה - 23%, בטג'יסטן - 22% בבנגלדש - 21%, ברפובליקה הקירגיזית - 19% ובפקיסטן - זינוק של 8%.
העליות האחרונות בשוק החיטה הבינלאומי מושכות אחריהן את מחירי התירס והאורז. הסנטימנט השורי בשוק הדגנים נובע גם מיבול דל של תירס בארה"ב, כתוצאה מתנאי מזג אוויר יבשים, הביקוש העולה לבשר הדורש דגנים למספוא, הפקת אתנול, שיטפונות אצל מגדלות האורז הגדולות פקיסטן וסין והמשך ירידה בהשקעה בחקלאות. בהתאם לזאת, עלה מדד המזון העולמי (העוקב אחרי מחירם של בשר, חלב, דגנים, סוכר, שומנים ושמנים) בשיעור של 16% מאז יוני 2010, ומצביע על צפי לעלייה במחירי המזון הקמעוני בעתיד הנראה לעין.
התחזית לטווח הקצר והבינוני: הטלטלה בשוק תימשך לטווח הקצר והבינוני בשוק המזון, התחזית היא המשך הטלטלה. לאור הדרישה העולה למזון, ולמולה ההיצע ההולך ויורד של האספקה (בעיקר של דגנים). העליות במחירי החיטה לאחרונה כבר דחפו מעלה את מחירי החוזים העתידיים של החיטה, המשקפים מחסור בחיטה בטווח הקצר. משרד החקלאות האמריקני צופה כי מלאי החיטה ירד בעונה של 2010/11 לשיעור של 646 מיליון טונות מעוקבות לעומת שיעור של 681 מיליון טונות מעוקבות ב-2009/10. במקביל, מאגרי החיטה העולמיים נמצאים בשיעור נמוך מהממוצע בחמש השנים שלפני משבר 2008. מגמת הירידה מצביעה על ניצול גבוה יותר של החיטה מאשר היכולת לספק.
התחזית עבור תחליפים קרובים גם היא פסימית. הירידה האחרונה באספקת התירס בארה"ב, בשילוב עם הדרישה הגוברת לייצור אתנול (המהווה חיזוק מחירים) עשויה להפעיל לחץ על מחירי התירס. במקביל, בעולם, ייצור אורז הייצור תוקן כלפי מטה בשל תשואות נמוכות בארה"ב, בבורמה ובהודו. על-פי ה-USDA, מלאי האורז העולמי ייפול בעונת החקלאות של 2011-2010. באופן כללי, גורמים אלה יקטינו את המאגרים הגלובלים של דגנים, בעוד המחירים יזנקו (אפילו עבור סחורות כמו סוכר).
מן הצד החיובי הצפי הוא כי ההשפעה של עליית מחירי המזון על המדינות המפותחות תהיה זניחה, בשל ירידה מצד הביקושים המקומיים, וחשיפה נמוכה לסיכון. אספקת המזון מהווה רק 10% מסל הצריכה הלאומי של מדד המחירים לצרכן. בסין לדוגמה מהווה צריכת המזון 33% מסל הצריכה. בארגנטינה, בה שיעור האינפלציה גבוה ממילא, נמצא שיעור המזון מסל הצריכה כעומד על 37.9%. דוגמה נוספת היא רוסיה, בה שיעור המזון מסל הצריכה עומד על שיעור של 40.2%.
האינפלציה המוגברת המונעת ממחירי המזון תשפיע על הכלכלה כולה ככל שיתגבר חוסר היציבות ומחירי המזון יהפכו לסיכון קבוע בשוק העולמי, תגובת המדינות תהפוך תנודתית יותר בבית ומחוץ. ברמה הלאומית יצואני המזון יוסיפו להטיל הגבלות, ולכך תהיינה השלכות שליליות על יבואניות המזון הגדולות והעסקים הפועלים במדינות אלו. מדינות פגיעות יצטרכו להגדיל את ההוצאה על סובסידיות המזון, דבר שעשוי להגביר את סיכוני המימון ולהחליש את יכולתה של הממשלה לשלם לספקים שלה. לחצי מחירים מקומיים יובילו לעליות בשיעורי הריבית ולעלויות אשראי גבוהות, אשר יערערו את הסיכוי של השקעות במגזר הפרטי.
המשמעות היא כי אינפלציה מונעת על-ידי מחירי המזון במדינות אלו תישאר גבוהה לאורך זמן, ובכך תגדיל את העלות של עשיית עסקים במדינה לצד שחיקה של ההוצאה הצרכנית הריאלית. זה במיוחד המקרה הצפוי באסיה ובצפון אפריקה. סיכוני אינפלציה גבוהים פירושם הידוק המדיניות המוניטרית, הגדלת עלות האשראי וערעור הלוואות המגזר הפרטי. ככל שהריבית תעלה, כך צפוי להתגבר זרם המשקיעים הספקולטיבים מחו"ל שישפיע על שער המטבע ועלול לפגוע בתחרותיות הייצוא. בנוסף, ככל שגואה הדרישה למזון בעולם, מתגברת הדרישה למשאבים ולסחורות המשמשים לייצור מזון, וחשיבותן של המדינות המספקות סחורות כגון אלו תגדל.
