נשים מגיבות לעתים קרובות בצורה שונה האחת מן השנייה לטמוקסיפן, והמשמעות היא לפעמים שחלק מהן זקוקות למינונים גבוהים יותר כדי להשיג את אותה השפעה.
חוקרים מהמרכז הרפואי ארסמוס שברוטרדם הבחינו כי הגוף מתמודד עם המרכיב הפעיל שבסירופ נגד שיעול באותה דרך, ומקווים שניתן יהיה להציע דרך לחישוב המינון הנכון ובכך להפחית את תופעות הלוואי לנשים.
חוקרים טוענים כי טמוקסיפן עזרה לשפר את שיעור ההישרדות מסרטן השד בעשורים האחרונים. התרופה פועלת על-ידי כך שהיא חוסמת את ההשפעות של הורמון המין הנשי אסטרוגן, שיכול לעודד גדילה בסוגים מסוימים של גידולים. אך כדי לפעול בצורה מועילה, התרופה צריכה להתפרק, כלומר לעבור תהליך של חילוף חומרים, ואצל נשים מסוימות התהליך יעיל יותר מאצל אחרות. הבעיה היא שנכון לעכשיו אין כל דרך לגלות מראש איזו אישה תגיב טוב יותר לתרופה ואיזו לא.
החוקרים ההולנדים מאמינים כי התרופה דקסטרומתורפאן - תרופה המדכאת שיעול ולעתים קרובות המרכיב הפעיל בסירופ נגד שיעול - תוכל לעזור. התרופה מתפרקת בדיוק באותו אופן בו מתפרק הטמוקסיפן, והיא יחסית לא מזיקה בהשוואה לתרופה החזקה נגד הסרטן.
ממצאי המחקר הוצגו בקונגרס לטיפול בסרטן שהתקיים בברלין.
החוקרים נתנו לחולות סרטן שד מינון קטן של סירופ נגד שיעול שעתיים לפני שלקחו את גלולות הטמוקסיפן. דגימות דם נלקחו כדי לגלות אם עיבוד סירופ השיעול תאם את זה של הטמוקסיפן, והתוצאות הראו כי רמות התרופה לשיעול ניבאו בדיוק רב את רמות הכימיקלים שנוצרו כשהטמוקסיפן התפרק בגוף.
אחת החולות השתמשה בתרופות נוגדות דיכאון שידוע כי הן משבשות את חילוף החומרים של הטמוקסיפן, וההשפעה גם היא זוהתה על-פי רמות הדקסטרומתורפאן.
טמוקסיפן ניתן לנשים לטיפול לפעמים לאורך חמש שנים, ולכן חשוב ביותר לדעת מראש אם הטיפול יעיל עבורן. כשידוע כי חילוף החומרים של הטמוקסיפן אינו יעיל אצל אישה מסוימת, החלפת התרופה או עלייה במינון נלקחות בחשבון.
החוקרים מתכננים לחדד את הבדיקה ולבדוק אותה בקבוצה גדולה יותר של חולות. למרות שמדובר במחקר מוקדם, האפשרות לדעת אם אישה תגיב לטמוקסיפן היא חשובה ביותר, ומחקר מסוג זה יכול לעזור לשפר את הסיכוי של החולות לטיפול מצליח בסרטן השד ולחסוך תופעות לוואי מיותרות.